זה מפתה לפתוח טור בביקורת על מטומטמים. משני סוגים: אלה שחושבים ששנה אחת של הממשלה הזאת גרמה למלחמה, ולא הפקרה ארוכת שנים של גנרלים וביטחוניסטים שחצנים; והסוג השני - מטומטמים שחושבים שלנתניהו אין קשר למצב המופקר הזה, שהתהווה מתחת לאפו ועם אזהרות שמסמס. אך זה לא הזמן לביקורת.
כשהסיוט הזה ייגמר, כל מי שקשור או שהיה קשור למערכת הביטחון והמודיעין בשני העשורים הקודמים, כל אחד ואחד מהם, צריך להתקפל הביתה. כולם. מבנימין נתניהו ומטה. כל מי שנתן יד להפקרת הדרום (והצפון, אבל התעוררנו בסטירה), להחלשת צה"ל ולהפיכתו ממכונת מלחמה לחתול שמנמן, מכיל ואוהב, שבעיקר נעלב כשפוגעים בו; כל מי שהתעלם (במקרה הטוב) ושביטל בלעג את המזהירים בשער, כל מי שהקפיד להעביר מדי חודש כסף וציוד לנאצים - הו, כמה מביך לכתוב את זה כעת - כל אחד ואחד מהם צריך לבקש מחילה ולארוז.
עד אז? אני תומך בהנהגה ללא סייג, ומצפה לכך גם מכל קוראת וקורא. כן, תומך גם בגנץ ובאיזנקוט ובסער ובשאר אלה שחטפו (ושיחטפו) פה אש וגופרית. הם כרגע הנציגים שלי, שלנו, ואני חייב להאמין בהם.
הסיפורים של סבתא מהפוגרומים, ושל הדודה מתרפ״ט, וכל הסיפורים העצובים שהם חלק מהאתוס הלאומי שגדלנו עליו - עכשיו זה אנחנו. אנחנו החלפנו אותן. אנחנו העד מהמלחמה שיספר שהוא היה שם. אנחנו אלו שנבקר בגני נכדינו כדי לספר על הפוגרומים ועל הפרהוד שלנו.
השליכו הצידה דיבורי אחדות ואהבה. הם ברורים לכל, ומי שטרם הבין אותם כבר לא יבין לעולם, ואין איתו שיח. זה קריטי להפנים: אין לנו את הזמן ואת הלוקסוס לריב עכשיו, כי אנחנו רק בהתחלה. מלחמת ששת הימים השנייה כבר לא תהיה פה. גם לא לבנון השלישית ולא יום כיפור. זה קריטי להפנים שלפנינו תקופה ארוכה, מתישה, מפוררת ומלאת עצבים וזעם.
חוץ מדאגה לחברים ולמשפחה במילואים, אנחנו ניצבים בפני שבועות וחודשים של צילומים קורעי לב של שבויים ושבויות, אחינו בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה ומתחננים אלינו, והפעם אנחנו כבר מבינים מיהן המפלצות שמחזיקות בהם. תקופה שבה חלק עצום מהעם יהיה מגויס בכל רגע, ואלו שבבית נעים מהלוויה להלוויה, מניחום לניחום. אנו עומדים בפני תקופה שבה הצער והזעם יהיו משהו שנידרש להילחם בו לא פחות מאשר המלחמה בנאצים. וכן, כולנו הולכים לעבור אותה באותו סיר לחץ קטן.
אין לנו את הזמן ואת הלוקסוס לריב עכשיו, כי אנחנו רק בהתחלה. מלחמת ששת הימים השנייה כבר לא תהיה פה. גם לא לבנון השלישית ולא יום כיפור. זה קריטי להפנים שלפנינו תקופה ארוכה, מתישה, מפוררת ומלאת עצבים וזעם
יש עוד מלאכת הסברה רבה לעולם, כדי שיבין שמבחינה אידיאולוגית - הוא בהחלט הבא בתור. עולם אנטי־יהודי במהותו, שחלון ההזדעזעות שלו קטן מאוד בכלל, וכלפי יהודים בפרט. מלאכת ההסברה הפנימית עוד רבה, כדי לעזור לאחרונים להפנים שאין באמת הבדל בין הנאצים של עזה לנאצים של חווארה.
העולם אט־אט יפסיק להזדעזע מהנאצים ויחזור להזדעזע מאיתנו. זה חזק ממנו. מי שמתגעגע לימים שבהם היינו שני צדדים והתמקדנו במחלוקות בינינו, ינסה להזדחל לאולפנים, זה חזק ממנו. חובה עלינו להסתכל ישר קדימה, ולא להקשיב למרעילי הרשתות. חובה עלינו לכתוב פחות ולהיפגש יותר. אנחנו נאסוף את השברים, ואנחנו גם ניחתך בדרך - אבל אנחנו נסלול אותה ביחד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו