נתניהו כניקסון: אפשר ללמוד מההיסטוריה

אירוע אקטואלי מלפני 46 שנה: משבר חילוני־דתי הביא להקדמת הבחירות לכנסת. יצחק רבין מיהר לוושינגטון להצטלם עם הנשיא ג'ימי קרטר לקראת פתיחת הקלפיות. שיחתם התנהלה בארבע עיניים, ומייד לאחריה יצא ראש הממשלה לפלורידה לנאום בפני עסקנים יהודים. התקשורת הישראלית חסכה את כספי הטיסה לפלורידה, ומשם לניו יורק. לכן הוסכם כי יורם רונן ואני נייצג את הטלוויזיה ואת הרדיו, וכי אנו נדווח לכלי התקשורת בארץ.

רבין נאם ועלה לחדרו, שבו נכחו בין היתר שמחה דיניץ, אפרים פורן ואלי מזרחי, וכן רונן ואני. רבין היה קצר רוח ועייף ונרגז ועצבני, הדליק סיגריה בסיגריה, רוחו רעה. הוא הורה לסגור את הדלת. איש בפמלייתו לא קם. אווירת התפוררות.

השגריר דיניץ תדרך על השיחה עם קרטר. הכל כשורה. היחסים טובים. פרפראות, כמעט בלחישה נאמר כי הצדדים עמדו על הנושאים הבלתי מוסכמים ביניהם. שאלנו, ודיניץ התחמק. רשמנו והעברנו לכל כלי התקשורת, וטסנו לניו יורק.

חלפו שעות עד שהתברר לנו כי דיניץ ניפק לנו סיפורי סבתא. אמנם היו גם קלישאות על המחויבות האמריקנית לישראל, אך בליבת השיחה קרטר דיבר אל רבין בלשון בוטה ותקיפה, בביקורת נוקבת שלא נהוגה בין מדינות. מדוע אני חוזר ללילה המבעית ההוא בפלורידה? כי הערב צפויה התקשורת הישראלית לחזור על טכניקת הדיווח של דיניץ.

כפי שצחי הנגבי הודיע בשעתו כאילו הנשיא ג'ו ביידן הזמין את נתניהו לבית הלבן בוושינגטון, אך לא דובים ולא יער - כך נשמע כי היחסים בין ארה"ב לבין ישראל כתקנם. יחלוף זמן מה עד שנדע מה באמת נאמר בשיחת ביידן־נתניהו, שעריכתה בניו יורק מעידה על ירידה במעמדה של ישראל, שהפכה מהגברת הראשונה במזרח התיכון לפילגש מדינית (במורשת העברית נאמר: "המלך כשהוא הולך אצל אשתו הולך בפרהסיה, וכשהולך אצל פילגשו הולך במטמוניות").

כמה שעות לפני הפגישה נראים הדברים כך:

• ניכרת ירידה ביכולת האישית של נתניהו. ארה"ב אינה המדינה הנכונה לתקוף באוזניה מפגינים בעד הדמוקרטיה. מנקודת ראותו של ביבי, ההכפשה כאילו המוחים נגדו חוברים לאש"ף ולאיראן מזיקה לו באמריקה. בעבר לא נרשמו טעויות כאלה במהלכיו.

• בשטף הדיווחים נבלע משפט שאמר שלשום אילון מאסק לביבי, שאפילו ב"טסלה" הובעה התנגדות למפגשם. זו התפתחות מדאיגה באשר לעמדת האמריקני הממוצע כלפי ישראל.

• דווקא עתה ביצעה ארה"ב עסקת חילופי שבויים מחפירה עם איראן, ופדתה חמישה מאזרחיה ב־6 מיליארד דולר. ביידן ממשיך במשא ומתן עם האייתוללות, לחידוש חלק מההסכם שעשה ברק אובמה עם טהרן ושבוטל בהשראת נתניהו. ישראל הודחה מהדיון.

• ביידן הסיט את הנושא האיראני לקרן זווית. התקשורת האחראית במערב ממקדת את ענייניה בבלימת הדיקטטורה הסינית. ארה"ב עוסקת באיראן ברמת עניין משנית, ומכל מקום לא שואלת עוד לדעתה של ישראל. ביבי הודח מזירה זו.

ניכרת ירידה ביכולת האישית של נתניהו. ארה"ב אינה המדינה הנכונה לתקוף באוזניה מפגינים בעד הדמוקרטיה. מנקודת ראותו של ביבי, ההכפשה כאילו המוחים נגדו חוברים לאש"ף ולאיראן מזיקה לו באמריקה. בעבר לא נרשמו טעויות כאלה במהלכיו

• המוקש הגדול במפגש יעסוק בוויתורים לפלשתינים, הנדרשים מישראל כדי להיכנס כצלע שלישית בעסקת הנורמליזציה עם סעודיה. ביבי מגיע לביידן בלי דיון מוקדם עם גורמי הביטחון על המיזם הגרעיני שתובעים לעצמם הסעודים, וללא יכולת להעניק לפלשתינים אפילו גרגיר אחד של חול בשטח C. אין לו מה להציע כל עוד סמוטריץ' ובן גביר הם שותפים מלאים בממשלתו.

חייו הציבוריים של נתניהו נראים עתה דומים לאלה שפקדו בקיץ 1974 את הנשיא ריצ'רד ניקסון, שתמרן ללא הצלחה כדי להיחלץ מפרשת ווטרגייט. אז נאנק הנשיא מהביקורת בארצו, ונמלט לשוטט בעולם כשהוא סובל מכאבי תופת מטרומבו־פלביטיס - קריש דם שהתביית ברגליו. בימים אלה נתניהו מזכיר במשהו את ניקסון בערוב הקריירה שלו.