מי האיש הקטן גדול הזה

יומיים רצופים של חג הם מתנה גדולה.

מעבר לקדושת החג, לערכיו, למטרותיו ולתכניו, יש גם הניתוק הכפוי מן המתרחש בעולם ומן האמצעים הטכנולוגיים.

זהו עניין שמדובר בו רבות, והוא אכן רב קסם בעיניי. כשראש השנה נופל על חמישי ושישי ויוצר רצף של שלושה ימים - זה אפילו עוד יותר קסום, אבל גם יומיים זה מספיק.

כל שומר שבת מכיר את הרגע הזה של הפעלת המכשיר הסלולרי במוצאי השבת או החג כדי לראות מה היה, או מה קרה בחג.

ובכן השנה, במוצאי ראש השנה תשפ"ד, אני מוכרח להודות שהרגע הראשוני הזה היה מאוד מצחיק בעיניי.

התמונה הראשונה שקיפצה לי מול העיניים היתה של עיגול פחם לא ברור, כשמתוכו מבצבצות שתי רגליים.

כבר בשנייה הראשונה ראיתי את התמונה הזאת ביותר מאתר אחד, אפילו לפני שראיתי את הטקסט.

הטקסט סיפר על אירוע הצתה והשחתה של פסל בן־גוריון על חוף ימה של תל אביב.

אודה בהכנעה שמעולם לא ידעתי על קיומו של הפסל, והתמונה המפורסמת עוררה גם בי תחושה לא נעימה של ונדליזם והשחתה, אבל הטקסטים, הו הטקסטים! הם סיפרו סיפור אחר לגמרי.

שם זה תואר כפשע ברמה הפוליטית־לאומית ויש לראות כיצד מטפלים בו ומה עושים.

אתר אחד ראיין את מושי בן־אליעזר, נכדו של בן־גוריון, וגם הציג תמונה שלו.

במקום אחר עלה לשידור עמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר, כנראה כדי לספק את זוויות המודיעין של האירוע, ומכל פינה זעקו כותרות: אוי, מה היה לנו.

הצרמוניה הזו השתתקה בשני שלבים:

בשלב הראשון התברר שמדובר בחסר בית שביצע את ההצתה - אז ירדו התגובות המתלהמות לחצי התורן, ואז התברר שהוא ערבי, ובתוך שנייה השתתק העניין כולו והיה לאין.

וזה קצת נורא כשחושבים על זה.

מפני שהידיעות האלה וידיעות דומות בימים המשוגעים הללו אינן ידיעות חדשותיות. הן גם לא נוגעות לסיפור עצמו, לאירוע שעליו מדובר. הן בסך הכל עוד סעיף בכתב אישום.

הרי מעל ראשה של הפרהסיה מתנוסס כתב אישום חריף: נגד המצב, נגד הממשלה, נגד ההפיכה, נגד מה שתרצו.

כל ידיעה - מאיחור של רכבת ועד בלוני נפץ בדרום - אינה עומדת בזכות עצמה אלא הופכת להיות עוד סעיף בכתב האישום.

הידיעות האלה וידיעות דומות בימים המשוגעים הללו אינן ידיעות חדשותיות. הן גם לא נוגעות לסיפור עצמו, לאירוע שעליו מדובר. הן בסך הכל עוד סעיף בכתב אישום. הרי מעל ראשה של הפרהסיה מתנוסס כתב אישום חריף: נגד המצב, נגד הממשלה, נגד ההפיכה, נגד מה שתרצו

והבעיה הגדולה היא שבמצב כזה העובדה שהידיעה הופרכה והפכה להיות לא רלוונטית - כי אין שום רלוונטיות ציבורית למעשה של חסר דעה - עובדה זו כבר לא רלוונטית בעצמה.

הכותרת כבר פורסמה והסעיף כבר נוסח. גם אם התברר כי המעשה בעצם לא אירע - זה לא באמת משנה.

כי את מנת הבנזין ליציקה על המדורה כבר השגנו והיא כבר שם, והלהבות כבר מרקדות, ואותן פחות מעניין מי הוא בדיוק חסר הבית שהצית את המדורה הראשונה - הן מתמקדות בעצמן, במדורה השנייה.