שוב האוסלו שלך חזר?

השבוע האוסלו שלנו כמעט חזר. דווקא בימים בהם מציינים יומולדת עגום ועגול של שלושים שנה להסכמי אוסלו, הגיעו ידיעות על "חיזוק הרשות הפלשתינית". אחת אחרי השנייה הפציעו הכותרות על העברת נשקים לרשות הפלשתינית, רכבים משוריינים ואפילו אמצעי לוחמת סייבר וריגול. הכל, כך דווח, הועבר על ידי האמריקאים ישירות לרשות הפלשתינית, אבל באישורה של ישראל.

העיניים חשכו והמוח התערפל עם תערובת הקולות והתמונות, הידיעות והחדשות – של הימים ההם. אוסלו במלוא הדרו צף וההיסטוריה תפסה צורה אקטואלית, אקטואלית מדי. אז, עמדנו וזעקנו בכל צומת אפשרית "אל תתנו להם רובים", אבל רבין ופרס נתנו להם. אותם רובים רצחו אחר כך את השכנים והחברים שלנו, הופנו לעבר חיילי צה"ל והפקירו את כולנו. הקונספציה כאילו אם רק נחזק את הרשות הפלשתינית היא תעשה עבורנו את העבודה המלוכלכת של מלחמה בטרור לא רק שקעה, אלא דיממה.

שנים אומרים לנו בהקנטות אינפנטיליות "אם אוסלו היה כל כך גרוע, תבטלו אותו", ושנים אנחנו מסבירים, בצורה אינטליגנטית ואמיתית, שכמו שאי אפשר להחזיר חביתה להיות ביצה, כך גם אי אפשר לבטל בהינף יד הסכמים שנחתמו עם ערבויות בינלאומיות. אבל בהחלט אפשר לא לחזור אליהם, לא לחזור לקונספציות ההרסניות, לא לחזור לצעדים ההרסניים. כן לחתור למדיניות אחרת, שחושבת אחרת ומתנהלת אחרת ולא סומכת או מחזקת את גדולי שונאינו.

בעקבות הסערה הציבורית והקואליציונית מיהרו שר הביטחון גלנט וראש הממשלה נתניהו להוציא הכחשות נמרצות. ״הממשלה הזו לא העבירה אף כלי נשק לרשות הפלשתינית״, אמר נתניהו, ״לא אישרתי ולא התבצעה העברת נשק או אמצעי לחימה קטלניים לידי הרשות הפלסטינית״, כתב גלנט. שניהם הפנו אצבע מאשימה לשר הביטחון הקודם, בני גנץ, ולהחלטה שהוא קיבל בחודש ינואר 2022, להעביר לרש"פ רכבים ממוגנים.

אם זו המציאות, אז לעת עתה אפשר להירגע. בהתחלה פקפקתי אמנם, אבל נראה כי הכותרות ההתחלתיות היו פחות מדוייקות. לא הועבר נשק, לא הועברו אמצעי סייבר או ריגול ואכן הועברו מספר רכבים ממוגנים, לפי החלטה קודמת של בני גנץ. אבל נורות האזהרה נדלקו.

צחי הנגבי, ראש המל"ל הנוכחי, מוביל קו מפויס מאד בואכה אוהד ביחס לרש"פ. בין היתר הוא מערים קשיים על חילוט כספי הטרור, ובשיחות סגורות, כך התפרסם, הוא הבהיר שאין כל טעם להתנגד להעברת שיריוניות וגם נשק, וטען שתפיסה אחרת היא מיושנת ומנותקת מהמתרחש. ובכן, צחי, לא הגישה הזו מיושנת והיא בטח לא מנותקת מהמתרחש, גם לא מההיסטוריה הכה קרובה. שלא תעזו להחזיר לנו את אוסלו, אחרי שהצלחנו להתגבר עליו, להשתקם ממנו, לנסות להחלים ממנו למרות הכל. אל תתנו להם רובים, אל תתנו אמצעים טכנולוגיים ובבקשה, תלמדו מההיסטוריה. גם היום שוטרים פלשתינים מעורבים בפעולות טרור, אז להזרים אליהם נשק? כל נשק שיועבר לרשות הפלשתינית יופנה מהר מאד כלפינו.

מעל הכל צריכה לרחף השאלה: האם זו רק הקדמה? האם במסגרת המאמצים להגיע להסכם שלום עם סעודיה נידרש לצעדים כאלה ואף מעבר להם? אם כן, צריך להציב גבול ברור כבר עכשיו, זה פשוט לא שווה את זה. דווקא נתניהו, האיש שהצליח לשבור את כל הפרדיגמות ששנים שטפו לנו את המוח איתן, האיש שריסק את ה"שטחים תמורת שלום" והביא במו ידיו "שלום תמורת שלום", דווקא הוא חייב לעמוד על האינטרס הלאומי. האינטרס הלאומי הוא לא להיכנע ללחצים שדורשים לחזק את הרשות הפלשתינית, אלא לדבוק במזרח התיכון החדש שהוא התחילו בו, לא זה המזויף של שנות התשעים.