מקרה יד ושם: הפוליטיזציה של המינויים

שר החינוך יואב קיש מעוניין להחליף את יו"ר יד ושם, דני דיין, וחותמי העצומות הסדרתיים הרחיקו עד מוזיאון השואה בוושינגטון כדי להגן על דיין. כדי להבין את הסיבה, אנחנו צריכים ללכת שמונה שנים אחורה, ל־2015.

דני דיין היה איש הייטק מצליח, איש ציבור מוערך, אך גם יו"ר מועצת יש"ע. כלומר, בעיני השמאל הוא היה פשיסט שגוזל את אדמות הפלשתינים ואולי גרוע מכך, ביביסט לכאורה.

נתניהו, שהתרשם מפעילותו המדינית והדיפלומטית כיו"ר מועצת יש"ע, ביקש למנותו לשגריר בברזיל. הזדעזעו חותמי העצומות הסדרתיים, ושלושה מהם, ששימשו שגרירים בעברם, אצו להתחנן בפני ממשלת ברזיל שלא יאשרו את המינוי. בדרך כלל מדינות לא מתערבות במינוי שגרירים של מדינות אחרות אצלן, אך כה חזקים היו תחנוניהם של חותמי העצומות הסדרתיים, וכה חריגה היתה הפנייה של דיפלומטים לשעבר של מדינה נגד המדינה שלהם, עד שהברזילאים נכנעו, וסירבו לאשר את מינוי דיין לשגריר בברזיל.

בתחילת 2021 הצטרף דיין למפלגתו של גדעון סער, ושובץ במקום העשירי ברשימתו. במקביל, התחיל לדבר על "הימין של פעם", "ביבי השחית את המערכת" ושאר המסרים מבית "הימין הממלכתי האמיתי ממש־ממש רק לא ביבי טל"ח".

לאחר הרכבת הממשלה, מונה על ידי שר החינוך הנבחר, גדעון סער, ליושב ראש "יד ושם". המינוי עבר ללא ציוץ מאלו שרק כמה שנים קודם לכן עשו הכל כדי לסכל כל מהלך בקריירה שלו. הוא הפך מ"מתנחל פשיסט" לשומר הסף של השואה.

אלו שנשכבו על הגדר כדי למנוע את מינויו לשגריר, והרחיקו עד ברזיל כדי לסכלו, היום נשכבים על הגדר עבורו ומרחיקים עד וושינגטון כדי להוציא איזה ציוץ להגנתו.

השיטה של השמאל אינה חדשה. כדי להבין את השיטה, אנחנו צריכים ללכת אחורה לימי הביניים ולכנסייה הקתולית, שהנהיגה רעיון הקרוי שטרי מחילה. השטר, שאותו ניתן לקנות בכסף בקתדרלה הקרובה למקום מגוריך, מוחלת לך על כל חטאיך מהעבר, מההווה ומהעתיד. שטרי המחילה ביטלו למעשה את המשפט הפלילי, אך יתרה מכך, הם הלבינו חטאים ופשעים עתידיים. אביר ימי־ביניימי היה יכול לקנות שטר, לצאת למסעות צלב, ולחזור לביתו נקי מחטא או מאחריות.

המינוי עבר ללא ציוץ מאלו שרק כמה שנים קודם עשו הכל כדי לסכל כל מהלך בקריירה שלו. דיין הפך מ"מתנחל פשיסט" לשומר הסף של השואה

השמאל המודרני אימץ את גישת שטרי המחילה ומחיקת העבר. כל חטא עבר ייסלח ויימחק אם רק תתמוך בעמדה הנכונה (לשעתה, כמובן): שרון הפך מפושע מלחמה, עבריין ופשיסט בעיני השמאל לפני בחירות 2001 למושיע של עם ישראל (כל עוד היה מוכן לבצע את ההתנתקות); אהוד אולמרט הפך מעבריין מורשע ואסיר לשעבר לפרשן לענייני שחיתות, מינהל תקין ו"רק לא ביבי" באולפני הטלוויזיה; ליברמן הפך מ"פשיסט אלים" שהבטיח להפציץ את סכר אסואן ולהרוג מיליונים ו"עבריין מאפיוזי", לפודל חמוד ושר אוצר מצוין; בנט הפך ממתנחל נלעג ל"הייטקיסט" ול"ראש הממשלה הכי טוב"; מנדלבליט, שמיררו את חייו, הפך מקונסיליירי לשומר סף; ואין דוגמה טובה יותר ל"שטרי המחילה" של השמאל מאשר היחס לבגין. מי שהוצג כפשיסט בכל כרזת שמאל בחייו - הפך להיות הימין השפוי והממלכתי במותו.

השמאל לא רק שכלל את הלעג לרמת אמנות, אלא גם את המחילה. היכולת של השמאל לשכוח ולמחוק את העבר בשביל נקודות פוליטיות בהווה לא יודעת גבול. רק תגיד כמה מילים נגד ביבי ולא נפגין לך מתחת לבית ולא נמרר לך את החיים. נזמין אותך לטלוויזיה, אולי נשריין אותך באיזו מפלגה או ניתן לך ג'וב נחשק. השילוב של אינקוויזיציה מצד אחד ושטרי מחילה מצד שני, אפקטיבי במיוחד על חסרי עמוד שדרה בימין. הימין חייב לנקוט גישה שונה. אסור לנו להעניש אנשי מקצוע כמו דיין כי הם כבר לא "משלנו". אסור לעסוק בנקמנות, אבל גם לא להאדיר חוצי קווים.