מנת היום: הדרת הנשים

"השבוע זו העונה של הדרת נשים, אז הכל זה הדרת נשים. שירותים נפרדים זה הדרת נשים ובריכה נפרדת זה הדרת נשים. הכרוב והכרובית ביחד במקרר? צריך להפריד ביניהם. לפני שבועיים היינו בעונה אחרת, היתה העונה של תג מחיר... וכל דבר נדמה באותו רגע כאילו זה כבשונו של עולם. הידרת? בוודאי, הידרתי במשרד, אתה מהדר? לא, נהדר!"

הנאום הזה לא נישא השבוע, אלא לפני 12 שנה, על גבי דוכן הכנסת מפיו של השר אורי אורבך.

הדברים נאמרו סביב סערת קווי המהדרין, שבהם גברים יושבים בקדמת האוטובוס ונשים נדרשות לשבת מאחור. אורבך הבהיר שמדובר בנושא חשוב וראוי לטיפול, אולם אחר כך הפליג למחוזות הציניות והסביר כי גם לנושאים חשובים מאוד יש "עונה". כן, כל העיסוק בהשפלת נשים, הדרת נשים, אי כיבוד נשים במרחב הציבורי הוא נושא עתיק, שבכל שנה יש לו "עונה", שיא שאליו מתנקזים כתבות, טורים ומאמרים רבים.

חלקם מבכים את הפיכתנו לאיראן ואחרים סתם שואלים לאן הגענו. אתר חרדי טשטש תמונות נשים כבר לפני שנתיים, תחנת רדיו חרדית לא אפשרה לנשים להגיש אצלה כבר לפני חמש שנים, ותופעת הקצה המכוערת של הפרדת רחובות במרחב הציבורי גם היא לא חדשה. הדברים הללו פסולים. הם לא מכבדים נשים, כמו שהחפצת נשים במרחב הציבורי - כלומר, מכירת מוצרים באמצעות גוף האישה - לא מכבד נשים, וכמו שאיסור על נשים להופיע רק לנשים אינו מכבד אוטונומיה של נשים.

הנושא עצמו ראוי לדיון, אך חשוב להבחין בין רבדיו. השכבה הראשונה היא אירועים אקראיים שמתרחשים פה ושם.

רוב האנשים במדינתנו מכבדים נשים וגברים באשר הם, יוכיח הרחוב הישראלי הססגוני. בתוך זה יש מי שמתנהגים בקיצוניות, בכוחנות ואפילו באלימות. לפעמים זה יוצא כלפי גברים (מכות בכביש, למשל) ולפעמים כלפי נשים. לפעמים יעירו להן על לבוש חשוף, לפעמים יירקו עליהן כי העזו לעטות מטפחת בתל אביב. מקרים כאלה אולי נשענים על תפיסות רעיוניות, מהצד הדתי או החילוני, אולם נדמה שקשורים בעיקר לתכונות נפש רעות של יחידים.

הרובד השני הוא דיון העומק על החיים המשותפים כאן. על מה שמקדם נשים ומה שפוגע בהן, על זכות של חברה להתנהל לפי הקודים שלה, והגבולות של הזכות הזאת. מדובר בדיון שצריך להתנהל לאורך כל השנה בכלים מכבדים ולא כופים, כפי שקורה כאן בשנים האחרונות.

ההיבט השלישי הוא הפוליטי - הניסיון להלביש את כל התופעות הבזויות במרחב על הממשלה והקואליציה. הרי כולנו יודעים שהנהג באוטובוס עם הנערות לא הונחה על ידי נתניהו והוא אינו עושה דברם של סמוטריץ' או גולדקנופף. ובכל זאת, יש מי שחשוב לו להצביע דווקא עליהם כאשמים. העובדה ששרת התחבורה גינתה את המעשים ואף הובילה להשעיית נהגים לא מעניינת אותם.

לפני יומיים פרסמה קבוצת "בונות אלטרנטיבה" הנחיות לפעילות + הוראות צילום מדויקות: לעלות על קווים המסומנים כבעייתיים, לשבת במכוון בקדמת האוטובוס ולתעד. קשה שלא לתהות מה המטרה של מהלך כזה - להשיג עוד אייטמים נגד הממשלה, או לפתור את הבעיה? להגביר שנאה, או לקדם דיון מעמיק בנושא?

הגיע הזמן להביט במציאות לא מתוך פוזיציה וחיפוש פרובוקציות, לטפל נקודתית בהתנהגות פסולה ולקדם דיוני עומק בסוגיות המהות. לא לכפות על מגזרים את ערבוב המינים אם הם אינם רוצים בכך, ובה בעת לשמור שנשים לא תיפגענה. איך עושים את זה? בטח לא בקמפיין תקשורתי־פוליטי מתוזמר. התנהלות כזאת, המעורבת בפייק ובהשחרה, מרחיקה שותפים פוטנציאליים לשיח על קידום נשים. או במילותיו של השר אורבך: "אנחנו כאנשי ציבור צריכים לקחת קצת אוויר. בנושאים הרציניים שאנחנו עכשיו בשיא שלהם צריך לעסוק במתינות כל השנה ולא רק בעונה".