ייצור החלב הישראלי הוא לא הבעיה - הוא הפתרון

כמעט כל אמצעי התקשורת נפלו בספין הגדול ודיווחו כי רמי לוי החל לייבא חלב. כך גם במאמר "זבת חלב וקרטלים" שפורסם במדור זה.

בכל דיווח צוינו הטיעונים הרגילים והלא מדויקים מבית מדרשו של פורום קהלת, אשר מנסים לחנך את כולנו שאם רק נאמץ שיטה כלכלית כזו או אחרת מאמריקה, החיים שלנו יהיו טובים יותר.

הקו המוביל היה ברור: הייצור הישראלי הוא בעיה, ופתרון הקסם הוא החלב מפוזנן שבפולין במקום חלב מהגולן. אך בניגוד לספין שחי רק באמצעי התקשורת, בחיים עצמם העובדות נותנות את הטון. ולכן כדאי מאוד שכל אזרח יבין את המשמעויות של הסיבוב הפוליטי שעשתה הממשלה, ואיך זה יגיע מהר מאוד לכיס שלו.

משק החלב הישראלי קיים עוד מלפני קום המדינה ומספק מאז את הצריכה המקומית, גם בימי מלחמה ומשברים. יצרני החלב הישראלים תמיד דאגו שמוצרי החלב יהיו זמינים לאוכלוסייה. כמו שנהוג בכל העולם, משק החלב הוא משק מתוכנן, זאת מתוך ההבנה שחלב הוא מוצר ייחודי. מקורו מהחי, הוא דורש תשתיות ייצור, שמירה על שרשרת קירור, השקעות מרובות, שמירה על איכות ובטיחות המוצר, וכמובן אין צורך לייצרו בעודף. בשל כך הקימה המדינה את מועצת החלב, וקבעה שהיא זו שתפקח ותוודא מטעמה כי אכן יהיה די חלב לאזרחי ישראל. וכדי לוודא שהמועצה תהיה בלתי תלויה - העמידה המדינה בראשה סמנכ"ל בכיר ממשרד החקלאות.

בעוד מועצת החלב אמונה על תהליך הייצור, דאגה המדינה גם לנושא התמחור, והנהיגה מחירים מפוקחים על חלב ומוצרים בסיסיים נוספים, כדי שאלה יהיו בהישג ידם של כל האזרחים. כך בפועל שולטת המדינה על כל שרשרת הייצור, והרפתנים והמחלבות פועלים כעסקים עצמאיים. השיטה הוכיחה את עצמה כבר 75 שנה.

מתי התחילו הצרות? כשהממשלה החלה להפר הסכמים.

אף שעלויות הייצור של החלב גדלו לאורך השנים, סירבו שרי האוצר לעדכן את מחיר החלב לצרכנים. כך נוצר מצב שהמחלבות התחילו להפסיד, ומחלבה אחת חשובה פשוט קרסה.

הממשלה הקודמת מיהרה לחתום עם הענף הסכם שמחירי המוצרים המפוקחים יתעדכנו במנותק משיקולים פוליטיים, אך הסכם זה לא שרד אפילו שנה, ובחודש מאי האחרון, בלילה אחד, החליטה הממשלה לקצץ את הסכום המגיע למחלבות בכמעט 50%. התנהלות הממשלות יצרה מצב של משבר עצום בענף, שגרם לחלק מהמחלבות לשנות את תמהיל הייצור שלהן.

בעוד במועצת החלב עבדו כדי לייצב את הספינה לטובת הצרכנים, הגיעה שליפה־מהמותן חדשה מהממשלה, שהודיעה כי יש מחסור בשווקים, ומכאן נולד "פתרון הפלא" - שהיבוא מפוזנן יסגור את הפינה.

אבל לממשלה היתה בעיה. היות שלא היה בשווקים באמת מחסור, מה היא עשתה? החליטה לתקן את צו היבוא, וקבעה שהוא חלק ממאבק ביוקר המחיה. אך כאמור, המציאות מתקיימת במנותק מהספין. לצו היבוא נענה רק יבואן אחד, שמחובר בטבורו לממשלה. וגם הוא הבין שיבוא חלב זה דבר לא משתלם - אבל הוא כבר נתן מילה. אז הגיעו לפה חד־פעמית כמה אלפי ליטרים של חלב לשתייה, במדינה שצורכת כ־7 מיליון ליטר חלב בשבוע!

האמת היא שחלב לא ניתן לייבא, ובטח לא בכמויות - מדובר בתובנה עולמית ולא בגחמה ישראלית. זה מוצר רגיש שדורש שרשרת הובלה בקירור תוך סיכונים רבים, דבר שעלותו גבוהה. יבואנים לא יכולים לייבא חלב לאורך זמן במחיר מפוקח, ולכן המהלך הבא הוא שיבקשו להסיר את הפיקוח על המחיר, דבר שיגיע לכיס של כולנו. כזכור, כך קרה בדיוק גם בחמאה: בתחילה צעקו מחסור, ועכשיו טוענים שיש גיוון במדף. העיקר שכולנו משלמים 50% יותר על 200 גרם חמאה.

הסיפא ברורה - כדי שיהיה פה חלב צריך לקדם את התעשייה והייצור הישראליים ולתמוך בהם. אין קיצורי דרך. נקודה.