פוליטיקה של רשות הרבים

נתאר נא לעצמנו סיטואציה: ישיבת ועד בית, בניין משותף בעיר שדה, נאמר, נתניה.

נושא הישיבה: החריגה הדרמטית בחשבון המים המשותף והצורך בצביעת חדר המדרגות. את הישיבה פותח היו"ר, שאין עוררין על מסירותו לבניין ולצרכיו, ורגע לפני שהוא מציג את הנושא הוא מניח את חשבון המים שבידו הצידה, מוציא מאמתחתו נייר אחר ומבקש לפתוח את הישיבה בנושא קצת אחר, והוא הבחירות הקרבות ובאות.

לא הבחירות לוועד הבית כי אם הבחירות הכלליות. חשוב מאוד להבין, הוא אומר, שהבחירות האלה הן קריטיות לעתידנו כחברה וכמדינה והן קריטיות, אגב, גם לנו כבית משותף.

לא רק מטאפורית אלא גם פרטיקולרית, כדיירי הבניין ברחוב היסמין 16, ולכן אני מעוניין לבקש מכל תושבי הבניין להצביע בבחירות הקרובות למפלגה שלה אני מצביע כבר הרבה שנים - מפלגת זו וזו שסימנה כך וכך. זה לא יקרה. היו"ר לא יעשה כן.

הוא לא יעשה כן לא מפני שהוא לא מספיק מסור למפלגה שלו, אלא מפני שלא עושים דבר כזה. חדר הישיבות של ועד הבית הוא לא שלו, ובין התושבים יש מצביעים של מפלגות שונות. על כן, הוא אינו רשאי להשקיע את פיסת רשות הרבים הזו למען האינטרס של היחיד, גם אם הוא חושב שהוא ממש ממש צודק ושהנושא שאותו הוא רוצה לקדם הוא ממש קריטי.

פעמיים בשבוע אני שומע בתדהמה וידויים של "אנוסים" בעולם האקדמי. כל סיפור כזה טבול בים של תסכול.

לפני שבועות אחדים התקיים טקס חלוקת תארים באחת ממחלקות הרוח של האוניברסיטה העברית. שני נאומי הבכירים שפתחו את האירוע היו נאומי "מחאה". על המצב. בקהל ישבו אנשים שדעתם אחרת וגירדו את ראשם מרוב מבוכה.

רגע אחר כך הם נאלצו לעלות לבמה ולקבל את התואר והתעודה מידיהם של האנשים, שאך לפני רגע הוכיחו שהם בכלל לא רואים אותם ולא מכירים בקיומם.

השבוע זה קרה בקונגרס באוניברסיטת חיפה. הגיע מרצה בחולצת מחאה, אבל רגע לפני שהוא פתח את הפה בתחום המקצועי הוא הקדיש כמה מילים למצב ואז החליף חולצה וניגש להרצאה. זה קורה בכל רחבי העולם האקדמי יום יום ממש. וזה קרה השבוע בצורה הכי בוטה באחת ממחלקות בית החולים שיבא בתל השומר. בטח ראיתם את התמונות.

והשאלה היא מה, מה. היא ממש לא קשורה לדעות שהובעו, שגם איתן אפשר כמובן להתווכח, אבל זכותו של כל אחד לחשוב מה שהוא רוצה.

השאלה היא: האם האנשים האלה יודעים בכלל שיש בקהל מולם אנשים שחושבים אחרת? אנשים שמבחינתם מסגור מה שמתרחש עכשיו כסכנה לדמוקרטיה הוא עצמו פוגעני ומעליב? הם יודעים את זה או לא?

כך או כך, זאת בעיה עצומה. אם הם לא יודעים, הרי זה באמת ניתוק ברמות שמעמידות בספק את מעמדם או משרתם, אבל אם הם כן יודעים ובכל זאת מרשים לעצמם, בשל תחושת החירום האישית שלהם את ההתנהגות הזו - זהו מעשה אלים ומסוכן, שאותי אישית מפחיד ממש.