ביידן, שר הפנים

אוי אמריקה, אמריקה. כאילו לא חסרות לה צרות משלה, למעצמה שמעבר לים, היא החליטה עכשיו גם להתעסק עם הצרות הפנימיות שלנו.

זה טוויסט מעניין, כי הפעם אלה עניינים חברתיים פנימיים, ולא סוגיות חוץ וביטחון. לא מדובר בשיקולים גיאו־פוליטיים עולמיים, אלא בחברה הישראלית באופן טהור. והאמריקנים, כך נראה, מעלים את עילת הסבירות על ראש שמחתם.

ממשל ביידן לא אוהד את ישראל. הוא לא אוהב את החלטותיה, הוא לא מסכים עם המדיניות, מסתייג מחברי הממשלה ומהכנסת והוא פחות חבר שלנו באופן כללי. זה ניכר במדיניות הגדולה, עם איראן, אבל גם בחיי היומיום.למשל, ביום הפיגוע הקשה ביישוב עלי, ועל רקע פעילות צבאית בג'נין שבה נהרגו חמישה ערבים, כתב השגריר טום ניידס: "מודאגים מאוד ממקרי המוות והפציעות של אזרחים שהתרחשו בגדה המערבית ב־48 השעות האחרונות, כולל של קטינים. מתפללים למען המשפחות כשהן מתאבלות על אובדן יקיריהן או מטפלות בפצועים".

אין סיבה ותוצאה, אין טרור ומי שנלחם בו, אין טוב ורע, יש רק סימטריה צבועה ומקודשת. ניידס שכח, משום מה, לגנות את הרצח הנורא בעלי, ורק אחרי שספג ביקורת חריגה מצד דיפלומטים בכירים ישראלים, הוא נזכר להקדיש ציוץ גינוי לרצח של ארבעה חפים מפשע.

אלה הם דברים שהתרגלנו אליהם: יצהר תמורת בושהאר, גינויי בנייה בהתיישבות, זעזוע חסר פרופורציה מ"אלימות מתנחלים", ועוד ועוד.

מה שלא התרגלנו אליו, ושגם לא ראוי שנתרגל אליו, זה התערבות בענייני הפנים שלנו. לא סכסוך, לא איראן, אפילו לא טרור ומלחמה בטרור. עניינים פנימיים של מדינה דמוקרטית הפכו להיות כוס התה של ממשל ביידן. "ממשל ביידן פועל כדי למנוע מישראל לרדת מהפסים בעקבות קידום הרפורמה המשפטית", אמר השבוע השגריר טום ניידס, שמסיים את תפקידו בקרוב.

בדבריו גם הוכנס איום מרומז למחיר שיגבו האמריקנים מישראל, אם זו תעז לתקן את מערכת המשפט שלה עצמה: "אני חושב שרוב הישראלים רוצים שארה"ב תהיה לצידם, ויש לכך מחיר מסוים שצף ועולה כשאנו סבורים שהדברים יורדים מהפסים".

מובילי המחאה, עם קול של ממלכתיות מעושה בגרונם, פועלים כסוכני כאוס מרצון. רצים לאמא אמריקה, מפגינים מול הקונסוליה בתל אביב ומבקשים מביידן להציל את ישראל. וביידן מתמסר בשמחה, כך נראה.

במוצאי "יום השיבוש" השבוע, אחרי חסימות כבישים אינספור עד לכדי עיכוב אמבולנסים במשמרת, התייצב דובר המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, וממרום כיסאו קרא לרשויות בישראל "להגן על זכות האזרחים להפגין ולכבד אותה".

איך היתה אומרת סבתא שלי? איזו חוצפה! משטרת ישראל והדרג המשפטי נוהגים במפגינים בכפפות של משי. כבר חודשים ארוכים הם חוסמים עורקי תנועה מרכזיים ומשבשים את הסדר הציבורי באופן בלתי חוקי, נוכח יועמ"שית שמפהקת ופרקליט מדינה שמעפעף. שישה כתבי אישום בלבד הוגשו נגד מי שמשבש, ממריד ומסכן. אף ציבור בארץ לא היה זוכה לאיפוק מערכתי כה מרשים, אבל עבור ממשל ביידן זה לא מספיק.

אגב, באותו היום שבו שליחיו הטיפו מוסר לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, הנשיא ביידן ישב לפגישה מחויכת עם נשיא טורקיה ארדואן. האם בפגישה עימו הוא הטיף לו על זכות ההפגנה וביקש ממנו שישחרר מהכלא את מבקריו הפוליטיים?

הדבר האחרון שמדינת ישראל צריכה הוא התערבות מדינית גסה בתוך הקדירה המבעבעת שלנו. אלה הן התמודדויות דמוקרטיות פנימיות שלנו - לטוב ולרע, כשקל וכשקשה.

אמריקה היקרה - תודה, אבל לא תודה. הדמוקרטיה הישראלית יודעת ליצור שיח ותהליכים, היא יודעת לייצר איזונים ובלמים, והכי חשוב: היא שלנו, היא אנחנו, היא של העם - והעם הוא זה שצריך לעצב אותה.