הצילו! תינוק על דוכן המליאה

מליאת הכנסת סיפקה הצצה מאכזבת לסיבה שבגינה נשים מתקדמות פחות מגברים בשוק העבודה. ח"כית שרן השכל עלתה על דוכן הנואמים כדי להציג הצעת חוק, כשבתה התינוקת נחה עליה במנשא. ח"כ בוסו, סגן יו"ר הכנסת, דרש שהיא תרד מהבימה בטענה שמדובר בהפרת תקנון הכנסת.

הבסיס לדיון הוא דווקא חוק משכן הכנסת, שהסעיף הרביעי בו קובע ש"לא ייכנס אדם לאולם ישיבות המליאה בשעות עבודתה אלא על פי היתר מיוחד". בנותיה של השכל כבר הופיעו בעבר באולם המליאה, אך נראה שנאום על הדוכן הוא צעד אחד רחוק מדי. נמנע ממנה להציג את הצעת החוק שלה, ובמקומה עלה - כמה סמלי - ח"כ גבר.

חופשת לידה בתשלום בישראל היא 15 שבועות. מומחים להתפתחות הילד בכל העולם ממליצים על קרבה בין האם לילד במשך שנה לפחות אחרי הלידה, אם לא שנתיים. משרד הבריאות הישראלי ממליץ להיניק עד גיל שנה לפחות. אפשר לטעון שהשכל היתה צריכה למצוא מטפלת, או אפילו רק למסור את התינוקת לידי קולגה לכמה דקות. אפשר לטעון שהיא התכוונה לעשות פרובוקציה או למשוך תשומת לב. אין ספק שהשכל לא היתה מוכרחה לעלות לנאום עם תינוקת במנשא, אבל כאם במשרה תובענית, שנמצאת בעבודה בשעות שבהן בדרך כלל ילדים מתחילים להתקלח ולהתארגן לשינה - סביר להניח שהיא רצתה ובחרה להקדיש לבתה זמן קצר של קרבה. מה אנחנו מרוויחים - וסלחו לי, מה אנחנו מרוויחות - כשאנחנו מטיחים בפניה שהיא צריכה לבחור בין השניים?

השכל לא המציאה את הגלגל (או את המנשא). ב־2021 התייצבה שירלי פינטו להצבעה בכנסת עם תינוק בן פחות משבוע; יועמ"שית הכנסת שגית אפיק היניקה לאורך דיוני התקציב של 2016; חברות פרלמנט בספרד ובאוסטרליה היניקו במליאה ואפילו על דוכן הנואמים; וראש ממשלת ניו זילנד לשעבר, ג'סינדה ארדרן, הביאה תינוקת לאולם עצרת האו"ם.

אבל כולנו מבינים שהשכל היא לא באמת הסיפור כאן. על פי נתונים שפרסם אגף הכלכלנית הראשית באוצר בשנת 2021, הפער בהכנסה שנוצר בין גברים לנשים אחרי לידת הילד הראשון ועשור לאחר מכן הוא כ־28%, זו הסיבה שהפער הזה מכונה "קנס אימהות". לשם השוואה, בשבדיה - ששם חופשת לידה בתשלום מגיעה עד שנה וחצי, וכוללת שלושה חודשי חופשה לאב - שכרן הממוצע של נשים נמוך רק בכ־10% משכרם של גברים.

מדינת ישראל לא צריכה ולא יכולה לעמוד בדמי חופשת לידה גבוהים יותר, ולצד זאת צריך להסכים שהישארות עם הילד לא צריכה להיות פריבילגיה השמורה לאימהות שיכולות להרשות לעצמן. אם אנחנו מעוניינים לראות נשים מתחת לגיל המעבר בעמדות פוליטיות בכירות ובעמדות תובעניות נוספות, נצטרך לרכך את הדיכוטומיה בין אימהות לבין עבודה משמעותית, ולהפסיק לראות בתינוק במנשא סימן לפחיתות כבוד או לחוסר מקצועיות. כדאי אולי לזכור שח"כ ואטורי, שהחליף את השכל על דוכן הנואמים, הוא אב לשבעה ילדים, ושהסיבה שהוא מעולם לא נצפה בכנסת עם תינוק כנראה נעוצה, בין השאר, בהקרבה רבה מצד רעייתו.

ואחרי שאמרנו את כל זה, צריך לזכור ולהזכיר: האחריות להחלטה להביא ילדים לעולם והאחריות לגידולם הן על ההורים, ועליהם בלבד. אישה שמביאה ילדים לעולם יודעת מה המחירים שהיא תצטרך לשלם, וצריכה להיות נכונה לעמוד בהם. לצד הציפייה שהמרחב המקצועי יהיה סובלני יותר כלפי נוכחות של תינוקות, אחריותה של האם לעשות זאת בטקט, בתיאום ובטוב טעם. אך הלך הרוח הציבורי צריך להכיר בכך שהשקעה בדור העתיד אינה מטרד השמור לשעות הפנאי שמחוץ לעבודה היצרנית - היא היצרנות עצמה, וממילא צריך לכבד אותה. כן, גם על בימת הכנסת.