אז מה אם זו הדירה הפרטית שלכם?

האם מותר לדתיים להשכיר את ביתם לדתיים בלבד? זו השאלה שנדרשו אליה באתר "יד 2" בשבוע שעבר, אחרי שאקטיביסט חילוני התלונן על אפליה. "יד 2" השתכנעו שאכן מדובר בתנאי לא לגיטימי, והסירו מהאתר עשרות מודעות שכללו את המילים "שומרי כשרות בלבד" או "לדתיים ולשומרי מסורת".

נתחיל מהבסיס: אפליה זה לא יפה. זה מעליב, זה פוגעני, זה יוצר חיץ בין בני אדם, זה גורם לנו להרגיש דחויים. אבל כמו הרבה דברים אחרים ביחסים בין בני אדם, זה שזה לא יפה לא אומר שזה אסור. יתרה  מכך, החירות של הפרט להחליט למי להעניק את הזכות להשתמש במרחב האישי שלו - היא אחת מהזכויות החשובות ביותר שיש.

במדינה קולקטיביסטית כמו שלנו, שבה כל תינוק בלי כובע הוא נחלת הכלל וכל חייל הוא הילד של כולנו, ובכלל יש דברים כל כך הרבה יותר חשובים להגן עליהם, הרעיון שקניין פרטי שייך - ובכן, לפרט - הוא רעיון זר. אבל הקניין הפרטי הוא טבעי יותר ובסיסי יותר מהרעיון של מדינה.

למעשה, חלק ניכר מהפילוסופים הפוליטיים החשובים ביותר, כמו ג'ון לוק ועמנואל קאנט, רואים בזכות הקניין זכות טבעית לחלוטין. העיקרון שלפיו האדם עמל, מרוויח כסף, קונה דירה ומחליט מי משתמש או לא משתמש בדירה הזו, הוא עיקרון שיש בו גם צדק וגם שכל ישר.

גם אני אתאכזב אם מישהו יסרב להשכיר לי דירה בגלל אורח חיי, אבל איזה הסבר יכול להצדיק שלילה של הזכות הזו ממנו? תפקידה הראשון של המדינה, במובן הצר והיבש ביותר, הוא להגן על זכויות הקניין של אזרחיה. מדינה שלא יכולה לספק אפילו את הזכות הבסיסית הזו היא לא מדינה מתפקדת.

ישראל היא לא ארה"ב, שבה זכויות הקניין הן אתוס תרבותי ואחת לכמה חודשים מתפרסמת בה ידיעה על אדם שירה למוות בפורץ. כאן, דווקא במי שרוצה להשתמש ברכושו כדין פוגע האקטיביזם ה"ליברלי", ששוכח שליברליזם וכפייה לא ממש הולכים ביחד. יש הרבה דרכים להשפיע על הבחירות האישיות שאנשים עושים - קוראים להן תרבות, ספרות, שפה וחינוך. מי שרוצה שהמרחב הציבורי ייראה דומה יותר להשקפת עולמו - צריך ללכת בדרך הקשה, וליצור רעיונות משכנעים שיטו את דעת הקהל. מה שעשו המתלוננים ל"יד 2" הוא לא רק מפלטו של הנבל - הוא מפלטו של העצלן.

ומה אומר החוק? "חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים" מתייחס רק למקומות ציבוריים או לאספקת מוצרים - לא למה שאדם עושה ברכושו הפרטי. החוק אוסר למנוע מאדם כניסה למועדון משום שהוא כהה עור, או להימנע ממתן אשראי בנקאי לאדם מפני שהוא מבוגר.

אבל החוק - כמעט אף חוק, למעשה - לא קובע שהאזרח מחויב לתת למישהו מסוים ליהנות מהרכוש הפרטי שלו, גם אם המישהו הזה מאוד נעלב. כן, זה אומר שלאדם יש זכות מלאה להשכיר את הדירה שלו אך ורק לג'ינג'ים, לנשים טרנסיות, לבעלי עודף משקל או לאוהדי מכבי. אגב, דווקא בהקשר של השכרה לשומרי מסורת, אפשר לכל הפחות להכיר בכך שלא מדובר בגחמה שרירותית: מי שכשרות המטבח חשובה לו עלול בהחלט לחשוש מהשכרה לדיירים שלא מקפידים על כשרות, כפי שבעלי הדירות הנ"ל אכן ציינו במפורש.

הצרה היא שפלוגות הזעם הקדוש עושות לזכויות הקניין את מה שעשו לחופש הביטוי: הרעיון נחמד, אבל הביצוע לגיטימי רק אם הוא מסתדר עם עולם הערכים שלהן.

חברה מתוקנת זקוקה דווקא לאנשים מהזן ההפוך - כאלה שאומרים, בפרפרזה על המשפט המפורסם המיוחס לוולטר: "אני שונא את מה שאתה עושה עם הקניין שלך, אבל אני אמסור את חיי כדי להגן על זכותך לעשות זאת". במקרה שלנו, למרבה המזל, אין צורך למות. רק להתגבר.