כרוניקה של כישלון ידוע מראש

הדיון בן השעתיים שהתקיים השבוע בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, שלכאורה אמור להיות אחד הדיונים החשובים ביותר בשנים האחרונות, נועד לכישלון מראש. זאת, למרות העובדה שכבר חצינו את רף ה־90 נרצחים בחברה הערבית מתחילת השנה, שלא לדבר על מאות הפצועים שלא נכנסים לסטטיסטיקה.

נראה כי הדיון נועד לסמן "וי" מבחינת שני הצדדים - בעיקר בשל חוסר האמון ההדדי שאותו לא מסתיר אף צד - ואלו יתקשו להגיע לשיתוף פעולה כלשהו, אף שהנושא קריטי ויש לו השלכות על כל המדינה, ולמרות העובדה שלשני מיליון הערבים בישראל מגיע ביטחון אישי בדיוק כמו לכל אזרח אחר.

לכישלון המפגש כמה וכמה סיבות. הראשונה, ואולי הדומיננטית, קשורה דווקא בפוליטיקה הערבית הפנימית, שכן אנשי רע"מ סירבו להשתתף בפגישה לא ממקום של חוסר אמון בראש הממשלה כפי שהצהיר ח"כ איימן עודה, אלא בשל חוסר אמון באנשי הרשימה המשותפת ובשל כעס וטינה שלהם על סיוע המשותפת בהפלת הקואליציה הקודמת, שרע"מ היתה חלק אינטגרלי ממנה. מחלוקת כזו היא סיבה עיקרית לתדמיתם הירודה של חברי הכנסת הערבים בקרב הציבור ששולח אותם לכנסת, ובטרם יגיעו למפגש עם ראש הממשלה היה ראוי שיציגו לפחות הסכמה אחת משותפת וסוג של שיתוף פעולה.

מסמך הדרישות שהגישו אנשי המשותפת מעלה נקודות חשובות וחיוניות מאוד, אך ספק אם ממשלה שבה השרים בן גביר וסמוטריץ' מחזיקים בזכות וטו, יכולה למלא אחר דרישה או בקשה אחת, וברור כי הסיבות הן פוליטיות. חלק מהנקודות במסמך זכו להתייחסות בעשור האחרון, דווקא בתקופת ממשלות נתניהו השונות, אך ללא כל הצלחה או השפעה, דוגמת ועדת שרים לענייני הציבור הערבי, מינוי פרויקטור למלחמה בפשיעה בחברה הערבית והקמת אגף במשטרה שייעודו הגברת האכיפה ומאבק בפשיעה. גם אם תהיה היענות כלשהי מצד הממשלה הנוכחית, הניסיון מלמד כי למרבה הצער, אין כל השפעה או שינוי בנוגע להמשך פעילות ארגוני הפשיעה.

אחת הנקודות והדרישות החשובות היא הקמת רשות סטטוטורית, שתפקידה וייעודה יהיו ביקורת ובדיקת ביצוע הפרויקטים והחלטות הממשלה השונות, והגשת הדו"חות לגורמים הרלוונטיים. כל ועדה שתוקם תהיה פוליטית במידה כזו או אחרת ויהיו לה סיבות לכישלון הרבה יותר מאשר להצלחה, ורשות סטטוטורית תפעל לפי ייעודה.

זו הזדמנות טובה עבור ראש הממשלה נתניהו לחבק את החברה הערבית המדממת ולהראות שאכפת לו. הסיבה למצבה של החברה הערבית לא קשורה רק בהחלטות הממשלה, אלא גם בהחלטות שמתקבלות בחברה הערבית עצמה. עם זאת, יש להודות שהחברה הערבית נמצאת במשבר מנהיגות חמור ביותר מבחינה פוליטית, חברתית ודתית. היא חלוקה ומפולגת ומפוררת, וזו הסיבה שראש הממשלה חייב להוביל שורת החלטות משמעותיות.

מתן הביטחון לשני מיליון אזרחים שהם לא גוף זר במדינה הוא צו השעה, ומחר אולי יהיה מאוחר מדי.