פרשיית עבירות המין בפעוטה כבת שנתיים וחצי, שמזעזעת את המדינה, מחייבת הפקת לקחים מיידית ומעשית. זעזוע קולקטיבי וחרדה אינם תוכנית עבודה, ורק טיפול יסודי מהשורש והבנת המטרייה הרוחבית שבה צמחו המעשים הללו יוכלו לספק מוגנות. נער בן 17 מבית שמש הואשם השבוע כי ביצע מעשה סדום ומעשים מגונים בפעוטה בת שנתיים באתר בנייה בעיר לפני כשנה וחצי. לפי כתב האישום, בשתי הזדמנויות שונות קרוב משפחתה בן ה־16 של הילדה אסף אותה מהמעון, לבקשת הנאשם, והביא אותה לחברו באתר הבנייה - ושם ביצע בה את המעשים מול עיניו.
שאלות רבות ונוקבות עולות למקרא השורות הזוועתיות הללו. כיצד ניתן להוציא פעוטה ממוסד חינוכי פעמים רבות כל כך מבלי שהצוות מדווח לאם, כיצד לא מבחינים בסימנים על גופה, בסימני מצוקה התנהגותיים. והשאלה הגדולה מכל - מהו המשקל שיש לחברה, לקהילה, לשכונה ולעיר שבה גדלו. האם המקרה הזה שהרעיד את המדינה הוא היחיד, וכיצד צריכים לנהוג כעת ברמה המערכתית.
פגיעות מיניות מתרחשות בכל סקטור ובכל מגזר. אך השיח החסר בממסד החרדי על חינוך מיני, מוגנות, הבנת עומק ההשלכות ארוכות הטווח של פגיעה - גובה מחירים כבדים מנשוא. יצחק רוזנבלום, חרדי, אב לשמונה, ערך מחקר בהיותו סטודנט לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית. במחקרו עלה כי בחברה החרדית יש חוסר ידע באשר להשלכות של פגיעה מינית. הוא חושף במחקר את התהליכים המחשבתיים והנפשיים, המאפשרים לפוגעים בחברה החרדית לתקוף ילדים. מנגנוני הגנה הגורמים להם להצדיק את מעשיהם בעיני עצמם ובעיני החברה.
המחקר מצביע על שלושה מאפיינים בולטים: חוסר ידע של הפוגעים, הנפגעים והחברה באשר למין בכלל ולתקיפות מיניות בכלל; תפיסת הפגיעה המינית כאיסור הלכתי ופחות כאיסור מוסרי; והיעדר ידע בסיסי במיניות, ושיח על חינוך מיני שכמעט לא קיים במערכת החינוך החרדית, מה שגורם לכך שתמרורי האזהרה לא מופיעים, ובמקרים רבים הפוגעים אינם חושבים על עצמם שהם כאלה. גם כשיש ידיעה על כך שמדובר במעשה חמור - הפוגע בטוח שזו בעיה בינו לבין אלוקים. מנגנון שמאפשר לו לחשוב שהוא יכול "להסתדר איתו ולבקש סליחה", ואף מגביר את הסיכון שאותו פוגע יפגע שוב.
בשנים האחרונות חלו תמורות רציניות בחברה החרדית באשר להבנת החומרה של פגיעות מיניות, ואף המודעות גדלה. במקומות חינוך רבים נכנס החינוך ל"מוגנות", ונערכות הדרכות למורים בתלמודי התורה כדי שאלו ירכשו ידע בתחום, יידעו לזהות בזמן ולטפל. רק בשבוע שעבר הכריזו בחסידות בעלזא על צעד פורץ דרך: נשות החסידות ישתתפו בתוכנית מקצועית שתקדם "סביבה מוגנת ובטוחה יותר" עבור התלמידים, וזאת בליווי רבני הקהילה. נוסף על כך, ארגונים חברתיים שונים פועלים להעלאת המודעות בנושא.
מדובר בצעדים חשובים, אך לא מספיקים. נדרשת מהפכה של ממש בכל תחום חינוך למוגנות במגזר החרדי, בהקשבה לנוער ולילדים, בעשיית סדר במידע שיש בידיהם, ללמד הורים כיצד לזהות סימני מצוקה שיכולים להעיד על פגיעה וכיצד להתמודד איתה. ובעיקר: לחנך ילדים למוסר גם בנושא ה"מוצנע", זה שכמעט לא מדברים עליו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו