במקום שבו שורפים עצים

מי ששורף עצים מבקש לעקור יהודים מאדמתם • לא רק את מנהל המטע של קיבוץ אלמוג, שחיוכו המוטרד נראה לי כמו מפלטו האחרון של אדם מרשים מפני הבכי

שריפה, צילום: מורן מעיין - ג'יני

בבית העלמין של כנרת, לא רחוק מקבר רחל המשוררת, עומדת מצבה שבצידה האחורי תבליט עץ דקל.

מי שהצית בשבוע שעבר את 500 הדונמים של מטע התמרים של קיבוץ אלמוג, לא התכוון לשרוף רק עצים. הוא התכוון לשרוף קודם כל את מה שמייצג השם המוטבע בחזית המצבה הזו: בן־ציון ישראלי.

בן־ציון לא נולד "ישראלי". הוא נולד בשם בן־ציון צ'רנומורסקי בעיירה גלוחוב שבאוקראינה ועד גיל 15 למד בתלמוד תורה. מה שגרם לו להפוך ל"ישראלי" הוא אותו אירוע שגרם לביאליק לכתוב את המילים המפורסמות "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן" - פרעות קישינב.

שלוש שנים אחר כך, בגיל 15 בלבד, עלה בן־ציון לארץ, והקדיש את חייו לשני התחומים שמדינת ישראל של ימינו הספיקה לשכוח שהם קשורים ביניהם בקשר בל יינתק - חקלאות וביטחון.

בן־ציון וחבריו, מייסדי קבוצת כנרת, שאלו את עצמם מה אפשר לגדל בישימון היוקד של עמק הירדן. כל התשובות לא היו קלות ליישום, אבל מול היוזמה לגדל תמרים עמד קושי מיוחד: ב־1933 יצא בן־ציון לעיראק, למסע ראשון מסוגו, סודי ומסוכן, על מנת להבריח חוטרים, שמדינות האזור שמרו עליהם מכל משמר, מפני שגידול התמרים היה מרכיב מרכזי בכלכלתן.

החוטרים שהבריח בן־ציון ניטעו ב"גן רחל" בכנרת, ששימש משתלה ל"אימהות" התמר הארץ־ישראלי המודרני - ומשם הופצו בהתיישבות לאורך נהר הירדן עד סדום. צאצאי ה"אימהות" האלה נשרפו בשבוע שעבר במטע של קיבוץ אלמוג.

למסעות החוזרים ונשנים של ישראלי ושל ממשיך דרכו, יאני אבידוב, לארצות ערב ולפרס היתה גם משמעות נוספת - הם הפיצו את הבשורה של תקומת היהודים בארץ ישראל בקרב הקהילות המקומיות, ועודדו וגם סייעו (באמצעות המוסד לעלייה ב', שגם מפקדיו היו אנשי כנרת) לעלייה משם.

בשנת 1934 ייחד בן־ציון מסע שלם לצורך המפגש עם קהילות כורדיסטן ועיראק, וכשחזר פעל בקרב הנהגת היישוב למען עלייתם ארצה. מי שביקש לנטוע עצים מצא את עצמו נוטע יהודים במולדתם.

גם ההפך נכון - מי ששורף עצים מבקש לעקור יהודים מאדמתם. את כל היהודים. לא רק את מנהל המטע של קיבוץ אלמוג, משה גזי, שחיוכו המוטרד כשהתראיין וסיפר על הרס מפעל חייו נראה לי כמו מפלטו האחרון של אדם מרשים מפני הבכי.

הטרור החקלאי מבקש להחזיר את כולנו מ"ישראלי" ל"צ'רנומורסקי" או לכל שם אחר שאימצנו לנו בשלל הגלויות שמהן הגיעו אבותינו. בקצה התהליך ההפוך הזה, אם חלילה נאפשר אותו, לא מחכה לנו שום דבר טוב יותר מאשר נקודת ההתחלה - קישינב.

מה אנחנו עושים עם זה? מה מצפה למי שהורס את מפעל חייו של חקלאי יהודי בארץ אבותיו? בשבוע שעבר התבשרנו על החלטתה של רמ"י להעביר את הבעלות על 480 דונמים של אדמות מרעה מקיבוץ מורן לידיו של טרוריסט חקלאי מורשע.

השם "רשות מקרקעי ישראל" מטעה. מדובר ברשות להפיכת "ישראלי" ל"צ'רנומורסקי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר