בטח לא שמעתם על ישראל. ישראל הוא בחור בן 22, נשוי ואבא לילדונת בת חצי שנה. ישראל שכב בשבוע האחרון במחלקת טיפול נמרץ נוירוכירורגי בסורוקה עם שלושה שברים בגולגולת, שברים שגרמו לו לשיתוק בחצי מפניו ולאובדן שמיעה באוזן אחת. ישראל הוא רועה צאן, שיצא בשבת האחרונה עם עוד כמה חבר'ה צעירים לרעות את הצאן שלו בשטחי חוות מעון בהר חברון. בשלב כלשהו הותקפו ישראל וחבריו בידי עשרות פורעים ערבים רעולי פנים, וארבעה פעילי שמאל קיצוני.
"אנחנו מתעדים גרועים", אמר לי אחד מתושבי האזור השבוע בצער, אבל האמת היא שמה שהצליחו היהודים המותקפים לתעד באירוע הקשה בשבת האחרונה שווה זהב. הוא שווה זהב כי הוא חושף את השיטה.
להם היתה שיטה: קודם פלשו לשטחי מרעה או לקרבת יישובים, התסיסו והציקו, אחר כך יידו הפורעים הערבים אבנים תוך כדי שפעילי השמאל האנרכיסטים מצלמים - את הצד המותקף, כמובן - ובסוף הלכו לבכות ברשתות החברתיות ולמאסטרים מאירופה על אלימות המתנחלים. זו השיטה כבר הרבה זמן ובמקומות רבים ברחבי יהודה ושומרון ובקעת הירדן, והפעם, במקרה של ישראל, היא גם נתפסה בעין המצלמה. בתמונה עומד האנרכיסט, בשלווה, מצלם את רועי הצאן היהודים, ומאחוריו עומדים כמה רעולי פנים ערבים עם סלעים בידיהם, רגע לפני יידוי. רגע אחרי כן ישראל כבר שכב מדמם על הקרקע מאותם סלעים שיידו הערבים.
האנרכיסטים רוקדים טנגו עדין, שבו הם לא מלכלכים ידיים בטרור "טהור" אלא נותנים חסות לאותו טרור. הם מגיעים לשטח, מעוררים את הפרובוקציה, יוצרים את התנאים לטרור - ובסוף גם מאשימים את הקורבן. האנרכיסטים האלה, לרוב, הם פעילים קבועים וידועים. לפעמים מגיעה גם תגבורת של אנרכיסטים מאירופה או ממדינות אחרות בעולם. חלקם יהודים, חלקם לא, חלקם נמצאים פה מתוקף אשרת תייר מטעם מדינת ישראל, בעוד הם עוסקים בפגיעה ממשית באזרחיה ובתושביה, ומפריעים באופן ישיר ומסוכן לחיילי צה"ל ולמשטרה.
צריך לקרוא לילד בשמו: פעילי השמאל הקיצוני, אותם אנרכיסטים, מהווים סכנה ביטחונית, והם צריכים להיות מורחקים מהשטח.
לצערי הרב, ואני מדברת גם מגרונם של חיילים ומפקדים בצה"ל, וכמובן מגרונם של מתיישבים באזורי החיכוך הללו, הרוח הנושבת כלפי האנרכיסטים מכיוונו של אלוף פיקוד המרכז, יהודה פוקס, היא כאל פעילי שלום או פעילי זכויות אדם. זו כנראה תפיסת עולם, והיא ממררת את חייהם של החיילים והתושבים כאחד, עד לכדי פגיעה ממשית בגופם ובנפשם, כפי שראינו בשבת האחרונה ובאירועים קודמים, ואם שום דבר לא ישתנה - גם עתידיים.
ולא רק אלוף הפיקוד, גם הדרג המדיני הוא שחקן מרכזי כאן. אם בתקופת שר הביטחון גנץ אולי אפשר היה להבין מהיכן זה נובע, אז כעת, בממשלת הימין, הדבר הזה הוא לא מקובל. גם אם אלוף הפיקוד לא מתייחס לאנרכיסטים כאל גורם מתסיס ומסוכן, ראוי ששר הביטחון גלנט יסמן את הדרך ולא ייגרר.
כמו שמדינת ישראל הגדולה יודעת להרחיק מהשטח גורמי ימין קיצוני באופן שוטף ועקבי, באמצעים כאלה ואחרים, כך היא צריכה לדעת, ובעיקר לרצות, להרחיק מהשטח גורמי שמאל קיצוני. לא יכול להיות שהמשוואה תהיה חד־צדדית ותעלה במחיר דמים.
רגע לפני שישראל נפצע הוא זעק לעזרה לחיילים באזור. "חייל, זורקים עלינו אבנים", הוא קרא ומסביבו עדר כבשיו. לחיילים העמוסים ממילא לקח זמן להגיע, זמן יקר שעלה בפציעתו של ישראל.
"איזה מסכן", אמרתי לאחד שמכיר את ישראל מקרוב. "מסכן זו המילה שהכי לא מתחברת לבחור הזה. הוא חזק לפחות כמו הסלע שזרקו עליו, וייצא מזה חזק עוד יותר".
זה נכון, אנשי החוות ברחבי יהודה ושומרון עשויים מחומר איתן, אבל חוסר האחריות של המדינה זועק לשמיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו