בת של מלך, אחותי

פרק נרחב בשיח הציבורי של הימים האחרונים, מאז קיומה של הפגנת הימין ביום חמישי האחרון, הוקדש לשלט בודד שנישא בהפגנה ההיא ומישהו טרח לצלמו וליתן לו פומבי ברשת.

השלט נישא בידיה של צעירה ונכתב בו: "אני בת של מלך. שפחה אחותכן". בנסיבות אחרות לא היה עולה כלל על דעתי לעסוק בשלט בודד שנישא בהפגנה בודדת.

אני מתנגד נחרצות למדיניות ההבלטה של פרטים והפיכתם לחזות הכל. זה נכון, אגב, לכל הצדדים. לא אהבתי כשהבליטו דגלי אש"ף בודדים בהפגנות האופוזיציה, ולא אהבתי כשהכבירו מילים על הדריכה על התמונות בהפגנת הקואליציה.

השלט הקטן הזה, שלא לחינם עשה רעש גדול, יוצא מן הכלל הזה, מפני שהוא לא סתם מסר. הוא מתכתב עם תנועה גדולה שהתחוללה כאן ימים ולילות ארוכים כחלק מהמחאה ומההפגנות, והיא "מיצג השפחות", שבמסגרתו צעדו קבוצות מפגינות כשהן לבושות בגלימות אדומות ובמצנפות לבנות, מדי השפחה בסדרה "סיפורה של שפחה". הסדרה מבוססת על ספרה של מרגרט אטווד, המתאר עלילה עתידנית מאיימת ומדכדכת של שפחה המושפלת ומשועבדת למטרות רבייה.

אין צורך לומר שהמיצגים האלה, הבולטים והמצטלמים היטב, הפכו להיות חלק מפניה של המחאה. הם הואדרו ופוארו וזכו לבולטות, והם כמעט לא נידונו ולא בוקרו, עד שנולד השלט הקטן והמדובר הזה.

צריך לומר בקול גדול: מיצג השפחות אינו מחאה לגיטימית. כל־כולו השפלה והקטנה דורסניות.

המסר היחיד העולה ממנו וגם מוצג בקול רם הוא הקביעה כי האישה הדתית, החרדית (והימנית?) מושפלת ונדרסת כשפחה. דוברים פחות מתוחכמים של המחאה הזו טורחים אפילו לומר ולכתוב את הדברים במפורש. "נשים דתיות", כותב למניפת השלט יובל קרניאל, שהיה רקטור "בצלאל", "הן שפחות מבחירה. זו לא בחירה חופשית להיות מכונת הולדה של עשרה ילדים. לעמוד תמיד בצד, בנפרד, ללבוש בדיוק מה שהגבר שלך מרשה לך, עם כיסוי ראש להסתרת עצמך. איסור לשיר ובעצם להתבטא בציבור, להתפרנס ולהיות עקרת בית. בת מלך? דיכוי והתעללות שבושה שאנו משלימים איתה".

והטון הזה והסגנון הזה, שבאלף תחומים אחרים כבר מזמן עברו מן העולם בדור החכם והמפוכח הזה שהמציא את "להסגביר" ורגיש לכל פינה של התנשאות ומיזוגיניה ופטרנליזם - בעניין הזה הוא לגיטימי לחלוטין.

מותר לכל בור ולכל שונא להתייחס למיליוני הנשים הדתיות כעדר שפחות מושפלות שמאומללות בידי מנהיגיהן הגברים הרעים, וזה אפילו הופך להיות חלק אמנותי ממחאה לגיטימית ועניין שמתגאים בו.

יהיה זה מיותר להיכנס לטיעונים הענייניים ולדיון מהי "חירות" ומהי "בחירה". נישאר רק בשאלה הכוללת: האם לגיטימי להטיח בפניהן של מיליוני נשים תארים כאלה והכללות כאלה? כי זה בדיוק מה שעושים מיצגי השפחות, שפוגעים פעם אחר פעם פגיעה אנושה בכל אותן נשים ובכל הקהל הגדול שהן חלק ממנו.

ושלט אחד קטן - לא מנומק ולא מתפלמס, רק דוקר כסיכה אמת אחת גדולה - עשה את העבודה. הו, איזה שיר נפלא הוא הגידוף הקטן הזה שרשמה עומר דהן! "אני בת של מלך. שפחה אחותכן".