להציל את מודל צבא העם

בחלל שבו מתחולל ניסיון ההפיכה המשפטית, מהלכים להם מעדנות כמה פילים, שאלמלא הם - ספק אם היה מישהו לוקח את הסיכון שבערעור יסודות הדבר המדהים הקרוי מדינת ישראל.

אחד מהפילים הוא "אי־גיוס חרדים (וערבים)" - פיל אימתני, המאיים לפרק בשיטתיות את החברה הישראלית.

לכאורה מדובר בסוגיה לא פתירה. אך התחמקות מההתמודדות עם האתגרים שהיא יוצרת מאיימת על המשך תפקוד המדינה.

כיום, חלק גדול מבני ה־18 לא מתגייסים לצה"ל וגם לא עושים שירות לאומי־אזרחי. לבד מהעוול המוסרי, מצב דברים זה שם ללעג את צה"ל כ"צבא העם", מונח שטבעו האבות המייסדים. אם העוול המוסרי והתאיינות המושג "צבא העם" עשויים להיות נתונים במחלוקת, הרי לא יכול להיות ויכוח בדבר אי־שוויון בין המשרתים לבין אלו שאינם משרתים שמייצר המצב הנוכחי - שבו המשרתים, שלא כמו הלא־משרתים, מוותרים על חיי חברה, מתעכבים בהקמת משפחה ומתעכבת התפתחותם המקצועית והכלכלית.

כפיית גיוס לשירות צבאי או אזרחי על אוכלוסיות שכיום לא מתגייסות נראית כמשימה בלתי אפשרית - לא ניתן לגייס חרדים (וחרדיות), ויש קושי בגיוס ערבים. לעומת זאת, צמצום האי־שוויון בין משרתים ללא־משרתים הוא בר־השגה.

אחת מהדרכים לצמצום אי־שוויון זה היא באמצעות תגמול כספי משמעותי למשרתים, בשיעור של כ־60%-80% מהשכר הממוצע במשק בגין כל תקופת השירות, שישולם עם השחרור - שישפה אותם, ולו חלקית, על ההפסדים הנגרמים להם בשל השירות.

הצעה זו שונה מהצעת משרד הביטחון שפורסמה לאחרונה, שמתמודדת באופן לא מספק עם בעיית האי־שוויון. לפי הצעת משרד הביטחון, המשרתים יזכו לתגמול של כ־6,000 שקלים בחודשי השירות האחרונים שלהם - סכום זניח לעומת ההפסד הכלכלי הנגרם להם בשל השירות, ושלא נגרם ללא־משרתים. אכן, שווי התגמול המוצע עשוי להסתכם בכ־10-20 מיליארד שקלים מדי שנה - סכום שספק אם תקציב המדינה במתכונתו הנוכחית מסוגל לשאת.

מקור תקציבי אפשרי לתגמול עשוי להיות ביטול המימון הממשלתי להשכלה על־תיכונית באקדמיה ובמוסדות השכלה אחרים, לרבות מוסדות תורניים (להבדיל ממימון למחקר כללי ולמחקר תורני, שלא ייפגעו).

בסכום שיקבל בסוף השירות (כ־200-300 אלף שקלים) יוכל כל משרת לעשות כרצונו - לממן לימודים גבוהים (כ־50 אלף שקלים בשנה, לאחר ביטול המימון הממשלתי), להקים עסק, להשתמש בכסף כהון עצמי ראשוני לדירה, לבלות. כפי שיבחר.

לפי הפתרון המוצע, לא תתבטל חובת הגיוס הכללי, אך צה"ל יהיה רשאי לפטור מגיוס בודדים מאוכלוסיות שלא מתגייסות כיום, או להפנות לשירות אזרחי כאלו שירצו בכך - בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, ברפואה, במשטרה, בכיבוי האש, בשירותי הרווחה ועוד.

ייתכן שלבד מכך שיישום פתרון זה יצמצם את האי־שוויון - הוא עשוי לגרום לרבים מאלו שלא מתגייסים כיום לרצות להתגייס.

כמו כן, אם הפתרון המוצע יעוגן בחקיקה, קיים סיכוי סביר שבג"ץ לא יפסול אותו כפי שפסל פתרונות אחרים בעבר, נוכח זאת שהוא מצמצם מהותית את האי־שוויון בין משרתים ללא־משרתים.

בהתאם, ספק אם בג"ץ לא יפסול חקיקה שתתבסס על הפתרון שהוצע על ידי משרד הביטחון. הפתרון המוצע אינו מושלם, לרבות בשל העובדה שהוא לא מבטל את העוול המוסרי הגלום באי־גיוס של חלק מהאוכלוסייה; אך יש בו כדי לצמצם את האי־שוויון בין מתגייסים ללא־מתגייסים, ולהוציא מהחדר, לפחות לעת הזו, את הפיל הקרוי "אי־גיוס חרדים וערבים".