רמדאן בפתח - ישראל במתח

השבוע יחל חודש הרמדאן, חודש של קדושה ושל צום למוסלמים, של התבוננות פנימית ושל קרבה אל האל. זהו חודש משמעותי בלוח השנה המוסלמי, אך בשנים האחרונות נישאות אליו גם כל העיניים בישראל, וזו נערכת לקראתו בדריכות ובמתח.

צום הרמדאן מעוגן באמונה המוסלמית ולפיה הנביא מוחמד קיבל בחודש רמדאן את הקוראן מידי המלאך גבריאל, ולאורך כל אותו חודש לא אכל ולא שתה מעלות החמה ועד לצאת הכוכבים. אבל ככל הנראה מקורו של הרמדאן הוא בצום יום הכיפורים, ולראיה - הצום הראשון שעליו הורה הנביא מוחמד היה צום העשורא, היום העשירי בחודש מוחרם (החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי). מוחמד קיווה כי בכך ישכנע את יהודי חצי האי ערב לקבלו כנביא, אבל משאלו דחו אותו הוחלף צום העשורא בצום חודש הרמדאן.

העשורא נותר, עם זאת, יום בעל חשיבות עבור השיעים המציינים בו - בתהלוכות אבל שבמהלכן הם מצליפים בעצמם עד זוב דם - את רצח האימאם חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד ובנו של עלי אבו טאלב, הח'ליף הרביעי.

הרמדאן הוא חודש המאופיין בהתחזקות דתית, ובהקפדה יתרה על מצוות האסלאם גם בקרב מי שאינם מקפידים על מילוי מצוות לאורך ימות השנה. אבל זה אינו רק חג של היחיד אלא חג משפחתי. את ארוחת שבירת הצום נהוג לקיים מדי ערב בחוג המשפחה והחברים, וממילא הופכים לילות הרמדאן, שבהם מותרת האכילה והשתייה, לחגיגה מתמשכת של קניות ובילויים.

אווירה זו של התחזקות ושל דבקות דתית מנותבת בשנים האחרונות, בקרב האוכלוסייה הפלשתינית באיו"ש וגם בקרב הערבים אזרחי ישראל, לכיוונם של ירושלים והר הבית. כאילו כל מהותו של הרמדאן היא העלייה אל הר הבית והתפילה בו, וכאילו נדרשת התגייסות כדי להגן עליו מפני ישראל, שלה מייחסים הפלשתינים כוונה להשתלט על הר הבית ולהחריב את המסגדים שבו.

הרמדאן אינו מקושר באסלאם לג'יהאד. נהפוך הוא: זהו חודש של רחמים ושל הטפה לשלום בין המאמינים.

ובכל זאת, בשנים האחרונות הופך החודש למפגן של אלימות וטרור. כך, למשל, ערב הרמדאן בספטמבר 2014 נחטפו ונרצחו שלושת הנערים מגוש עציון, מעשה רצח שהוביל ליציאה למבצע "צוק איתן". ברמדאן במאי 2021 החל מבצע "שומר החומות", לאחר שחמאס שיגר טילים לעבר ירושלים, וברבים מהיישובים הערביים בישראל פרצו הפרות סדר חמורות. גם בשנה שעברה חווינו ערב הרמדאן ובמהלכו שורה של מעשי טרור ופיגועים בכל רחבי הארץ.

יש המסבירים גלי טרור אלו בלהט הדתי המגיע לנקודת רתיחה במהלך הרמדאן, לא פעם בהשראת הטפות והסתה במסגדים או בעקבות צפייה בסדרות דרמה המשודרות מדי ערב לאורך הרמדאן ושברבות מהן יש עידוד לאלימות ולטרור. דומה שאף אנו תורמים את חלקנו בבניית ציפיות ההופכות לא פעם לנבואות המגשימות את עצמן, למשל, בדיווחים על היערכות שיא של כוחות הביטחון לקראת הרמדאן ועל חשש לפיגועים, המשדרים חולשה ופחד וגם יוצרים אווירה שאותה יש ברחוב הפלשתיני מי שמנצל לעידוד פיגועים. אכן, מצער שאנו נוהגים כאילו היינו ב"שטעטל" של מזרח אירופה שבו נכנסו היהודים למגננה בכל חג ומועד אצל הגויים.

חשוב להדגיש כי פעילות נחרצת ונחושה של כוחות הביטחון וסיכול מוקדם ככל האפשר יכולים לגדוע כל גל טרור בטרם יהפוך לצונאמי.

אחרי הכל, האוכלוסייה הפלשתינית בכללותה עייפה ומותשת, ונראה כי אינה מחפשת עימות וגם יודעת שלא תרוויח דבר אם יפרוץ.

אסור, אפוא, לאפשר לאיש להדליק את הגפרור העלול להצית להבה גדולה.

לא נותר אלא לאחל רמדאן מבורך - רמדאן כרים, ובמקביל גם חג פסח שמח וחג פסחא ליהודים למוסלמים ולנוצרים, בני הדתות האברהמיות, החיים יחדיו בארץ ישראל.