רה"מ בנימין נתניהו ייוועד היום לראשונה פנים אל פנים עם קנצלר גרמניה, הסוציאל־דמוקרט אולף שולץ - במידה והכל יתקדם כשורה. ב־2003 התקיימה הפגישה האישית הראשונה בין נתניהו לקודמתו של שולץ, אנגלה מרקל. שניהם לא היו אז ראשי ממשלה.
מרקל, כמנהיגת האופוזיציה השמרנית באותם הימים, היתה ניצית והביעה תמיכה בישראל, בתקופה שבה ישראל - בראשות אריאל שרון - זכתה בגרמניה לקיתונות של ביקורת ארסית בצל האינתיפאדה השנייה. לכאורה, בין שני הפוליטיקאים הימנים נתניהו ומרקל אמורה היתה להיווצר כימיה מיידית על רקע אידיאולוגי, אך החיבור לא נוצר. נהפוך הוא: לפי משתתפים באותה הפגישה, שלא מן הנמנע כי חלקם תדרך מראש את מרקל באופן שלילי על נתניהו, מרקל די נרתעה מסגנונו של בן־שיחה הישראלי, והפגישה לא יצרה בסיס לידידות אישית. אגב, מרקל גם די סלדה מברק אובמה בתחילת מערכת היחסים עימו, כנראה על אותו הרקע: הופעה משויפת מדי, יהירה מדי, אמריקנית מדי עבור בתו של כומר פרוטסטנטי שגדלה במזרח גרמניה.
עם הזמן מרקל שינתה לחיוב את יחסה לאובמה. היא גם למדה להעריך את נתניהו. אך במערכת היחסים בין השניים ה"חשדהו" גבר תמיד על ה"כבדהו".
אולף שולץ דומה בסגנונו הרגוע והשקט למרקל. הוא יותר ימני בעמדותיו ממפלגתו הסוציאל־דמוקרטית ומשותפיו ה"ירוקים" לקואליציה, כהונתו כשר אוצר בממשלת מרקל לימדה אותו להעריך את יכולותיה הרבות של ישראל, ומלחמת אוקראינה הופכת את ישראל במשמרת שלו לשותפה צבאית וביטחונית חשובה ביותר.
יש לנתניהו ולשולץ הרבה על מה להסכים. המחיר להסכמות הללו יהיה הצורך להקשיב לרשימת ה"דאגות" הארוכה של ממשלת גרמניה, לנוכח הרכבה ומדיניותה של ממשלת נתניהו הנוכחית. שר החוץ אלי כהן, שביקר בברלין לפני שבועיים, קיים פגישה עניינית ביותר עם עמיתתו הגרמנייה אנאלנה ברבוק, ואז באופן מפתיע ולא דיפלומטי זכה ממנה ל"שטיפה" פומבית על הרפורמה המשפטית, על החקיקה בעניין עונש המוות למחבלים, על אישור נקודות התיישבות חדשות ביו"ש ועל ה"הסלמה מול הפלשתינים". גם נשיא גרמניה טרח השבוע להביע את דאגתו לדמוקרטיה הישראלית. שולץ יצטרף למקהלת ה"דואגים", אולי באופן מכובד יותר.
ה"דאגה" הגרמנית הזו, שמנומקת כמובן כנובעת מיחסי הידידות הקרובים בין שתי המדינות ומהערכים המשותפים להן, אינה אלא שלב נוסף, אולי אפילו אקט של סיום, בתהליך ארוך שיזמה גרמניה לנרמול היחסים עם ישראל. לא מדובר בשדרוג היחסים, אלא בשנמוכם; קבירת ייחודיות הקשרים בין גרמניה לישראל, שהתחייבה מלקחי השואה, והפיכתם ליחסים רגילים, שבמסגרתם גרמניה תגיד לישראל ולישראלים איך הם צריכים לנהוג ולהתנהג, ללא כל עכבות היסטוריות.
מובן שיש ישראלים שימושיים, שדורשים מגרמניה לעשות בדיוק את זה: לכפות על ממשלת ישראל צעדים ומעשים שיאפשרו לסרס את אופייה היהודי, ולחייבה לצעוד בדרך "שתי מדינות לשני עמים". "הגולים הפוליטיים" הישראלים בברלין כבר מפגינים במקום נגד נתניהו.
לנוכח ה"דאגות" הגרמניות מהמצב בישראל, אולי כדאי גם להעלות "דאגות" ישראליות מהמצב בגרמניה: מרכז המחקר והמידע בנושא האנטישמיות, "ריאס", פרסם בסוף פברואר מחקר שלפיו האנטישמיות הפכה שוב לחלק יומיומי מחייהם של היהודים בגרמניה. חוגי תרבות ואמנות מהשמאל הגרמני מעניקים גושפנקה לאנטישמיות, ובמקום שהממסד הממשלתי הגרמני ינקוט צעדי ענישה נגד אותם מקדמי אנטישמיות, אלו זוכים לקידום. ואולי כדאי להזכיר לנשיא גרמניה ה"מודאג" את איגרות הברכה שהוא נהג לשגר לראשי המשטר הרצחני באיראן, שלא עורר בשעתו כל דאגה מצידו.
צריך לשים קץ לצביעות שהשתלטה על יחסי גרמניה וישראל. ידידות אמיתית, רצויה מאוד - נראית אחרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו