אחד הסיפורים שסיפר לי אמנון דנקנר ז"ל, ושנחרתו במוחי מאז, היה קשור בחברו טומי לפיד ז"ל.
הימים היו ימי "שינוי" בשיא כוחה, וטומי לפיד תויג כמי שנאבק בחרדים. יום אחד יצאו השניים, כהרגלם, ממסעדה טובה בתל אביב, ורגע לפני שנכנסו למכוניות פנתה גברת מבוגרת לשר לפיד (דנקנר תיאר בצורה מפורטת ובכישרון אמנותי את הקול ואת אופן הפנייה), ואמרה לו משפט ארסי בסגנון: כל הכבוד לך. תמשיך לרדוף אותם עד שהם ייעלמו מפה לגמרי. וטומי, כך סיפר לי דנקנר, הזדעזע והחוויר, התנער ממנה ואמר לה בכאב גדול: לא לזה התכוונתי.
אני אוהב את הסיפור המכאיב הזה כבר שנים, כי הוא מלמד הרבה על הדינמיקה המקוללת של מערכות המוניות. מהר מאוד תהליך פוגש בתהליך אחר, ושניהם מצטרפים לעוד אירוע שמתודלק בידי טעות - ובום. אובדן שליטה.
נזכרתי בו במיוחד השבוע, כשבלב כל הסער בצבץ לעומתי טקסט אחד, מונולוג אחד, שעל אודותיו רציתי לשאול כמה שאלות. הוא שייך לאיש שאני אוהב ומחבב, התסריטאי גיורא חמיצר, שחתום על כמה וכמה סדרות נוער חכמות ושנחשפתי אליו דרך צעירי המשפחה. וכך אומר חמיצר, בצלמו עצמו לריל באינסטגרם השבוע בהתייחס למחלוקת סביב הרפורמה:
"אם ראיתם את הסדרות שכתבתי, אתם יודעים שבסוף זה תמיד הטובים נגד הרעים. כשאתם צופים בסדרות שלי, אתם יודעים תמיד לזהות מי הטוב ומי הרע, נכון?
"השאלה היא אם אתם יודעים לעשות את זה גם במציאות, כשאתם מסתכלים על מה שקורה בימים האחרונים במדינה האהובה שלנו. אני בטוח שכן. רוצים דוגמה?
"נניח שבסדרה שלי היתה דמות של מנהיג שעומד למשפט על עבירות חמורות, ובמקום להיאבק על חפותו, כמו כל אזרח, הוא מנסה לשנות את חוקי המשחק כדי לבטל את עצם המשפט שלו. למי הוא שייך, לטובים או לרעים?
"ונניח שלמנהיג הזה היה בן. פרזיט שלא עבד יום בחייו. שמהרגע שהוא מתעורר הוא לא מפסיק לכתוב ברשת פוסטים איומים ואלימים שבהם הוא מטנף על ראשי ממשלה, נשיאים, רמטכ"לים, שופטים, על כל מי שמעז להעביר ביקורת על אבא שלו. למי הוא שייך, אותו בן, לדעתכם? לטובים או לרעים?
"בסדרות שלי אני יכול לדאוג שהטובים ינצחו בסוף. במציאות, זו העבודה של כולנו. אם לא תתעוררו היום - בליל הסדר הקרוב, בעוד פחות מחודש, אתם כבר לא תחיו במדינת ישראל. אתם תחיו בדיקטטורה של ביבי.
"זו תהיה מדינת הלכה, שבה לנשים ולמיעוטים אין זכויות, שבה יכולים להכניס אתכם לכלא בלי משפט בגלל תגובה שכתבתם באינסטגרם.
"לא יהיו יותר בחירות. השלטון יעבור מביבי לבן שלו, כמו בדיקטטורות של סוריה ומצרים".
עד כאן דברי חמיצר, שנחתמו בקריאה להצטרפות.
וכל מה שאני רוצה לשאול את חבריי מצדדי ההתנגדות, שתומכים בה, שמעודדים אותה, אבל שיש בליבם איזשהו רגש אחריות בסיסי:
לזה התכוונתם? לטקסט כזה התכוונתם?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו