המטרייה הרחבה שמתחתיה חוסים "מתנגדי הרפורמה" אינה עשויה מקשה אחת. שוכנות שם לפחות ארבע קבוצות: הראשונה - קבוצת "רוצים־רפורמה־אבל־לא־ככה". אנשי שמאל ומרכז מתונים יחסית, שמבינים את הצורך בשינוי מערכת המשפט ושאפילו ניסו לקדם זאת בעבר, אך מתקשים לקבל את המתווה הספציפי של ההצעה הנוכחית. אף שיש בקבוצה זו לא מעטים שהחליטו לשפוך את התינוק עם המים, והצטרפו למהלך שעלול להכשיל כל רפורמה, יש בה גם אחרים - אלבשנים ופרידמנים - שמנסים להוביל מתווה אחר שיוסכם על שני הצדדים.
הקבוצה השנייה, שאולי חולקת עם הקבוצה הקודמת טריטוריה פוליטית, כלל לא מתעניינת כבר (אם בכלל התעניינה אי־פעם) בסוגיות המשפטיות הקשורות לרפורמה. זוהי קבוצת "אנטי־ממשלת־ימין־באשר־היא", שעוסקת בדמוניזציה אינסופית שלה.
אלו הם אותם האנשים שרואים רק את אבי מעוז לנגד עיניהם כשמדברים על הממשלה, גם לאחר שלא עשה דבר והתפטר ממנה; שממשיכים לדמיין את סמוטריץ' עם ג'ריקן באיילון; שלא מפסיקים להפיץ אמירות שנאה כלפי החרדים ולמלמל בחרדה "הדמוגרפיה, אוי הדמוגרפיה".
הם שכחו את ממשלת גנץ והחרדים שייחלו לה בעצמם במערכת הבחירות האחרונה. ובזמן שהכיפה השחורה מעוררת בהם מחשבות נוגות על היעדר "שוויון בנטל" וחשש מחוקי דת - את האמירות ההומופוביות של וליד טאהא הם לא מצליחים לזכור, כמו גם את ההמתנה להחלטות מועצת השורא.
הקבוצה השלישית כבר נעה מעולם הדמיון לאמצעים משפטיים (של ממש). זוהי קבוצת "הנבצרות". נציגיה בביורוקרטיה ובפוליטיקה עמלים קשה כדי להמשיך את המלאכה, שהחלה עוד בתפירת תיקי נתניהו והשתלשלותם לכתב אישום ולבית המשפט. את כל העוולות הללו הם ממנפים כעת כדי לגזור עליו גם ניגוד עניינים. בעתירות הסדרתיות לבג"ץ, דרשו לדון ביכולתו של נתניהו לקבל את המנדט להרכבת ממשלה, עברו לשאלת יכולתו להקים ממשלה, וכעת כבר מנסים בכל כוחם להוליכו לנבצרות. גלי בהרב־מיארה, אסתר חיות ואחרים הם שותפים במשחק הכאילו־משפטי הזה, שמוביל לתכלית אחת: המשך המלחמה (הדמוקרטית) באמצעים אחרים (אוכפי דמוקרטיה).
והקבוצה הרביעית, שאמנם היתה שם כל העת, אבל הופכת להיות גלויה יותר ככל שנוקפים הימים - קבוצת "המשבר החוקתי".
זהו שם מכובס למלחמת כל בכל. קבוצה שמובילה בכל כוחה להתנגשות רשויות ולכאוס מוחלט, שאינה חוששת לומר זאת בריש גלי. להפך, המונח "משבר חוקתי" הפך כמעט לנס המאבק. יאללה, למשבר החוקתי. עולם ישן עדי היסוד נחריבה. זה התחיל בדיבורים של פוליטיקאים על כך שלאחר שיעברו החוקים, "משמר בתי המשפט ומשמר הכנסת יצטרכו להחליט למי הם מצייתים, לכנסת או לבית המשפט". זה המשיך בקריאות לסרבנות, קרבות "פנים אל פנים" ודיבורים על "פקודה בלתי חוקית בעליל" (חלוץ, אולמרט וברק), וכעת זה מתובל כבר בקריאות למרד של אנשי משטרה ואנשי צבא בדרג הנבחר.
כשרואים את כל זה, מבינים שאנחנו כבר מזמן לא בתחומי הדיאלוג עם הקבוצה הראשונה על מהות הרפורמה.
גם נשיא המדינה נראה בקונטקסט הזה כמי שנרדם לכמה שנים והתעורר לתקופה אחרת, כשהוא עדיין מדקלם את פתרון העבר: הידברות, פשרה, רפורמה בהסכמה רחבה. ככל שקשה להודות בזה, נותרנו עם קבוצת מובילי ההפיכה המשפטית וההפיכה הצבאית. ואם כל זה לא מספיק - בסוף השבוע האחרון כבר נשלחה הסנונית הראשונה: תשובת המפכ"ל להתערבות היועמ"שית בהחלטתו להזיז את ניצב אשד מתפקידו היא סימן לתחילת המעידה במדרון החלקלק, ומבחן ראשון לבחירה בין ציות לדרג הנבחר לבין ציות לדרג הממונה. שבתאי בחר באחרון.
זה בסדר לחשוב עדיין על פשרות במסגרת הרפורמה, אבל אי אפשר לא להיערך לאירועי המחר. המשבר החוקתי כבר כאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו