מיום ראשון התמלאו הרחובות בתלבושות בכל הצורות והצבעים: חיילות ונסיכות, מלכים וספורטאים, כוכבים מפורסמים, וגם כמה ילדים שלא ברור למה התחפשו, אבל החיוך המאושר שלהם אומר הכל.
התחפושות מאפשרות לילדים ולילדות להגשים חלום. המנהג היהודי הזה מתיישב מצוין עם החינוך שהעולם המערבי מבקש לתת לבניו ולבנותיו: אתם יכולים להיות כל מה שתרצו.
אבל מבט נוסף על קולבי התחפושות בחנויות מגלה הבדל מגדרי בולט: כן, יש טייסים וטייסות, שוטרים ושוטרות, אחים ואחיות. אבל בעוד התחפושות המיועדות לבנים מחקות את עולם המבוגרים בצורה ריאלית - התחפושות של הבנות כאילו נחתו מעולם אחר.
לשוטר, למשל, יהיו מדים מהוגנים, והאזיקים יהיו מיועדים לתפוס גנבים. התחפושת של השוטרת תהיה דומה לזו של השוטר דמיון קלוש בלבד. כן, הצבעים יהיו אותם הצבעים, אבל השוטרת בעלת החצאית הקצרצרה והחולצה רחבת המחשוף לא תעסוק בשמירה על החוק. האזיקים שיהיו לה לא יהיו מיועדים להכנסת פושעים אל מאחורי סורג ובריח. איך אני יודעת? הסתכלתי בתמונת הדוגמנית על העטיפה.
טייס הקרב בחנויות התחפושות לובש סרבל טיסה ארוך, בדיוק כמו טייס בעולם האמיתי. אבל הטייסת, בניגוד לכל התמונות שאנחנו רואים מסיום קורסי הטיס, תסתפק שוב בחצאית קצרצרה ובחולצה עם מחשוף, ורצוי גם מבט פרובוקטיבי. אלה כמובן רק שתי טעימות ממדף ארוך מדי של תחפושות הנמכרות כאן בכל שנה. תחפושות שמעבירות באופן לא מילולי את המסר: את לא נמדדת במקצועיות שלך, אלא לפי הגוף שלך, ובכלל אנחנו לא תופסים אותך כל כך ברצינות.
לאורך כל השנה, הורים ומחנכים עוסקים בהסרת חסמים מדרכן של הבנות. האקדמיה, משרד החינוך ועמותות שונות חוקרים ומתקנים את נקודות התורפה של המערכת. מנסים לזהות את ההבדלים בין התפיסה הנשית לגברית, ודרך פענוח השוני מאפשרים לבנות ליישם את היכולות הלימודיות ואת הכישרונות שלהן. זה לא נגמר בגיל העשרה, כמובן. גם נשים שכבר הגיעו לבגרות ושיש להן ניסיון חיים עשיר, ואולי אפילו תואר או שניים, זקוקות לסדנאות העצמה ולהרצאות על ביטחון עצמי. העולם האמיתי דורש מהן עמידה איתנה מול המון קולות מקטינים, מבפנים ומבחוץ. המסר המרכזי הוא: הביאי את עצמך ואת יכולותייך לידי ביטוי, אל תחששי, יש לך הרבה מאוד מה לתת, העולם מחכה לך.
אבל העולם המערבי מעביר עוד מסר, מקביל ומבלבל. המסר הזה נמצא בפרסומות בטלוויזיה וברשת, מרוח על שלטי חוצות ומלווה כל כניסה לאינסטגרם ולטיקטוק. ולמען האמת, הוא נמצא גם בהרבה מאוד סרטים וסדרות. עדיין. המסר הזה אומר לכל הבנות באשר הן - אנחנו לא מעוניינים באמת במה שיש לך לומר, בכישורי הניהול וההוראה או בתבונה שלך. פנים יפות וגוף יפה מספיקים לנו כדי למכור. ואם אפשר גם מנח גוף ששייך לחדר המיטות ולא למרכז הקניון - מה טוב. את לא יותר מחפץ, אמצעי למכור בעזרתו את המוצר הבא שלנו. קוראים לזה "החפצה".
בכל שנה הביקור בחנות התחפושות מטלטל אותי מחדש. השאלה איך היצרנים מעיזים לייצר כאלה תחפושות, ואיך הן עדיין נמכרות היום בישראל, מטרידה אותי. אבל מבט בפרסומת גנרית אחת הופך את התהיות האלה למיותרות. מעצבי התחפושות יוצרים מוצרים שיש להם ביקוש. התחפושות האלה לא מחדשות שום דבר, הן לא באמת מפתיעות. מעצבי התחפושות רוכבים על תפיסה חיה ובועטת בחברה שלנו, שזה לגיטימי להעביר מסר לבנות שהגוף שלהן - ורק הוא - ידבר. העובדה שיש היום כל כך הרבה נשים שהכישרון שלהן פועל טוב בכל שדות העשייה - פשוט לא מעניינת.
צירוף התאריכים של פורים ויום האישה מספק הרבה חומר למחשבה עבורנו. על איזה עתיד אנחנו מאחלים לבנותינו, ועל איזה הווה אנחנו רוצים עבור החברה שלנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו