מכתב משדרן חילוני

לכבוד:

הרב יוחנן קרויטהמר

מנהל התוכניות

תאגיד השידור קאהן (ע"ש האדמו"ר מתולדות אהרן)

שלום רב,

רבות היססתי אם בכלל לפנות אליך, אבל אני רואה בך מאז היכנסך לתפקידך דמות מכילה ואוזן קשבת. על כן החלטתי שלא לכבות בתוכי את מה שמפריע לי, תהיה תגובתך אשר תהיה, ואני תקווה כי תמצא בדברים היגיון.

בשבוע האחרון התבקשתי להחליף בהגשת תוכנית התרבות של שישי בבוקר את מאיר קניגסברג בשל ברית המילה של שני בניו התאומים. מאחר שעל מועד הברית הוחלט רק ביום חמישי (הוא אמר לי ש"הילדים צהובים", לא כל כך הבנתי למה הכוונה - מאיר והשטויות שלו), קיבלתי את התוכנית כמעט מוכנה ולא הספקתי לשנות בה דבר. אף שביצעתי את עבודתי כראוי, הצוות היה מצוין והתוכנית עברה בשלום - נותרתי עם טעם רע בפי, ובכך עלי לשתף אותך.

יוחנן, התחנה הזו היא תחנה ארצית. היא שייכת לכולם ומשדרת לכולם. אך טבעי שהתכנים המועלים ומשודרים במסגרת תוכנית התרבות המרכזית בתחנה יהיו, ובכן, של כולם.

אני כמובן לא טוען שכל התוכנית צריכה לסקר תכנים נישתיים כמו שבוע האופנה, פסטיבל עכו לתיאטרון, טקס פרסי אופיר או מצעד הגאווה. ברור לי שאירועים המעניינים שבט אחד בלבד - גדול ככל שיהיה - אינם יכולם למלא את כל החלל. אבל ככה, להדיר לחלוטין? בתחנה שבהגדרה שייכת לכולם?

האייטם הפותח היה ראיון עם הרב קרלנשטיין על ההכנות לסיום הש"ס ועל הקמת הוועדה המשותפת לחרדים ולדתיים־לאומיים. סבבה. בכל זאת מדובר באירוע שרוב האוכלוסייה נוטל בו חלק ואי אפשר להתעלם ממנו. מייד אחריו התראיין אלי דביר, המפיק של אירוע יובל ה־70 למנחם טוקר בבנייני האומה. ברור לי כמובן שמדובר באירוע ברמה לאומית, אבל יש כמה מאזינים מחזיקי תעודת זהות כחולה שלא מעריצים את מנחם טוקר, והם היו מעוניינים לשמוע דווקא על פסטיבל חיפה שמציין השנה 80 להיווסדו.

אני האחרון שאטען נגד סיקור אייטמים מהפריפריה, אבל כששידרתי רצף של שלושה אייטמים על חילופי גברים בשלוש ישיבות שונות של רשת "אורחות תורה" הרגשתי שאנחנו מגזימים קצת. עם כל הכבוד, העובדה שהציבור החרדי הוא הרוב והזרם המוביל, לא אומרת שתחנה ששייכת לכולם ומשדרת לכולם אמורה להתייחס בביטול מוחלט לשבטים אחרים. ואנא, יוחנן, אל תביא לי עכשיו כדוגמה את תוכנית הבוקר של דן ועידן בערוץ קאהן תל אביב. זהו עלה תאנה. מגיע לציבור החילוני קצת יותר מזה.

כידוע לך, אני צעיר עדיין, וזה עתה סיימתי את שירותי ברדיו האזורי והגעתי לתחנה הארצית. אבל אני בטוח שבימים אחרים, כשהמחנה שלי היה הרוב והמחנה השולט, שרר גיוון הרבה יותר גדול בתכנים המשודרים בתחנות המיועדות לכולם, ואף אחד לא הרגיש מודר או לא נספר. וגם אם אין לי ידיעה ברורה בנושא, כך לפחות אני רוצה להאמין.

מקווה שדבריי ייפלו על אוזן קשבת.

עידו סמולנסקין