עונש מוות: כך לא מנצחים טרור

ספק אם יש עוד מדינה בעולם פרט לישראל הנאבקת מאז הקמתה - ובעצם עוד הרבה קודם לכן - בגלי טרור בלתי פוסקים שכל מטרתם היא הרג לשמו במטרה להטיל אימה ופחד, לשבש את שגרת חיינו ולערער את יסודות קיומנו כחברה וכמדינה.

הטרור מלווה אותנו מאז שבנו לארצנו, והוא חלק בלתי נפרד של המאבק היהודי־ערבי על ארץ ישראל. ככזה הוא כאן כדי להישאר וימשיך לצערנו להטיל צל כבד על חיינו כל עוד מאבק זה לא יגיע לפתרון או להכרעה.

אבל במהלכן של 150 שנות מאבק בטרור המשיכה הציונות במסעה מניצחון לניצחון, ואילו הטרור כשל בהשגת מטרותיו. כך בשנות ה־30 של המאה הקודמת בימי הכנופיות הערביות של ימי המרד הערבי הגדול, כך במלחמת העצמאות בשנת 1948, כך למול כנופיות הפדאיון בשנות ה־50 וכך בטרור של ימינו, ששיאו האינתיפאדות הראשונה והשנייה. אגב, בתוככי מדינת ישראל של ערב מלחמת ששת הימים הושגה הכרעה, שהרי ערביי ישראל מהווים כיום חלק ממרקם החיים במדינה וכמעט אינם מעורבים בטרור.

הטרור לובש צורה ופושט צורה מאז הרים ראשו לראשונה, ובעשורים האחרונים זהו טרור של מתאבדים, חלקם כאלו הנשלחים בידי ארגוני טרור אך חלקם מחבלים בודדים, המונעים מנסיבות אישיות ולרוב גם אינם משתפים איש בדבר כוונותיהם. אבל אלו גם אלו יודעים שהסיכוי שלהם לצאת בחיים מפיגוע מעשה ידיהם אינו גדול.

גם פיגועי ירי או הטמנת מטעני חבלה כבר אינם מעניקים חסינות למבצעיהם, שהרי נוכח היכולת המודיעינית והמבצעית המרשימה של צה"ל יודע כל מחבל שבסופו של יום יילכד או יחוסל במהלך הפעילות לסיכול הטרור שמוביל צה"ל.

ובכל זאת, בחברה הפלשתינית - חברה מסורתית ודתית, שטופת הסתה ורוויית אלימות, הנתונה במאבק אלים עימנו זה שנות דור - עדיין נמצאים מחבלים המוכנים למות ובלבד שיעלה בידם להרוג יהודים.

למול מציאות זו יש המציעים אצלנו את תרופת הפלא של חוק עונש מוות למחבלים. הוויכוח על נחיצותו ויעילותו של החוק הוא עתיק יומין וימיו כימי המדינה, אבל תמיד גברה, ובצדק, ידם של אלו שהתנגדו לו ומנעו את חקיקתו.

ראשית דבר, מדובר במדרון חלקלק שיש להיזהר ממנו, כדי לא להפוך הוצאות להורג לשגרה. אחרי הכל, מדוע להסתפק בעונש מוות למחבלים רוצחים, ולא גם למי שסייע בידם או ידע על כוונתם? ומדוע עונש מוות רק על מעשי טרור? האם רצח ילדים או נשים, תופעה מחרידה שבה נתקלנו בתוככי החברה הישראלית בשנים האחרונות, אינו מצדיק עונש מוות? ומה באשר ליהודי המורשע בפעילות טרור?

אבל הסיבה שבשלה יש להתנגד לחוק טמונה בכך שלא רק שהוא לא ימנע טרור, אלא הוא עלול ללבות אותו. אחרי הכל, הטרוריסטים שביצעו פיגועים בשנים האחרונות, הם ושולחיהם, ידעו כי הם בני מוות וכי סופם יגיע, ובכל זאת יצאו לבצע פיגוע. ולבד מכך, הוצאה להורג אינה "זבנג וגמרנו" - צפוי כאן הליך משפטי ארוך ומסובך שבמהלכו נהיה חשופים ללחץ בינלאומי, ואף נהפוך במו ידינו את המחבלים לגיבורים בעיני הפלשתינים ובעיני העולם. ומה שחשוב יותר - כל הוצאה להורג תחולל פיגועי נקמה ובעיקר פיגועי מיקוח.

הסיבה היחידה לחוקק חוק כזה היא סיפוק הרצון הטבעי והמובן בנקמה, ורצון להרגיע את הרוחות הסוערות אחרי כל מעשה טרור. אבל הרגעת הרוחות בלא צורך להידרש להוצאות להורג זהו בדיוק תפקידה של הנהגה אחראית, הרואה את האינטרס ארוך הטווח שלנו כחברה וכמדינה ואיננה מחפשת כותרות.

כוחה של הציונות היה תמיד באיפוק ובשיקול הדעת, גם בשעות הקשות שידענו, ובקבלת החלטות "מהראש" ולא "מהלב". זה היה גם יתרוננו המובהק על אויבינו, ועל כך צריך להמשיך ולשמור.