תשובה לקרוב משפחה

הקריאה קורעת הלב של אסתי יניב לאחדות מעל לקברי בניה הלל ויגל, זכרם לברכה - היא קריאת השכמה לכולנו.

כדי לנסות לקדם ולו במעט את האחדות הזאת, אני מבקש להביא כאן דווקא את הקרע: מצד אחד - את הדברים הנוקבים שכתב לי קרוב משפחה יקר שלי, שמתנגד לרפורמה המשפטית; ומהצד השני - את תשובתי להם. כך כתב לי הקרוב מדם ליבו:

"האנשים בסביבתי חרדים באופן אותנטי לחלוטין לקיום שלהם ושל ילדיהם במדינה הזאת. אנחנו לא סתם מבואסים מתוצאות הבחירות, אלא ממש מפחדים שהמגן האחרון שנשאר מפני מדינת הלכה - מדינת עולם שלישי שהולכת וקמה פה ממש מול העיניים שלנו - מתמוטט".

הכל מתחיל ונגמר בלהכיר אחד את השני באמת. עדינות הנפש והמחויבות לאחדות ישראל, שמשפחות דתיות כמו משפחת יניב חושפות בפנינו ברגעיהן הקשים ביותר, הן בעיניי "המגן האחרון מפני מדינת הלכה" הרבה יותר מאשר בג"ץ. ביום שבו, חלילה, יהיה כאן רוב של יהודים שירצו לכונן מדינת הלכה - שום בג"ץ לא יעזור. העניין הוא שאנחנו רחוקים משם מאוד, עד כדי כך שהחשש הזה הוא בעיניי בגדר פרנויה. אלא שקרוב המשפחה שלי הוא בחור מאוד רציונלי, וממש לא פרנואיד.

אז איך הוא לא רואה? איך הוא לא רואה שרוב העם - שמאל וימין כאחד, וגם דתיים סרוגים, מסורתיים וחילונים - הוא ציבור עצום של ציונים אוהבי מדינתם, שלא מוכנים לאפשר לה להפוך להיות לא דמוקרטית? הרי הרוב העצום הזה, לפחות שני שלישים מהכנסת, הוא המגן היעיל ביותר נגד מדינת הלכה או מדינת עולם שלישי.

ממשלת הימין קמה בעיקר מכוח קולם של מצביעים שיש להם בסיס משותף רחב מאוד עם השמאל־מרכז: נכון, הם לא רוצים לראות ביו"ש מדינה פלשתינית שתהפוך בעיניהם את כל הארץ לסוג של "עוטף עזה"; נכון, הם רוצים לראות בג"ץ מגוון ומאוזן יותר ואקטיביסטי פחות, חינוך ממלכתי שלא מתנכר לגמרי ליהדות, ומח"ש עצמאית שתוכל לבקר גם את הפרקליטות - אבל זהו. זה עיקר ההבדלים בינינו. בכל הנוגע לזכויות הפרט, ובכלל זכויותיהם של מיעוטים שרוצים להשתלב במדינה, זכויות להט"בים, חופש הביטוי, הגינוי המוחלט של לקיחת החוק לידיים ושאר הדברים שהופכים אותנו לדמוקרטיה מתוקנת - רוב אחיך בימין הם השכפ"ץ שלך, ואתה השכפ"ץ שלהם.

אז מאיפה הפחד? בעיניי, הדמוניזציה השיטתית שעבר בנימין נתניהו צבעה את כולנו. בעיני רבים בשמאל, אנחנו בימין כבר לא בני אדם ששותפים לערכים הציוניים והדמוקרטיים. אנחנו כבר לא טייסים, מילואימניקים, שריונרים, הייטקיסטים ואנשי תרבות לצד אחינו בשמאל - אנחנו רק "ביביסטים". כשאתה לא רואה את אחיך ושותפך ככזה, אתה באמת נחלש. אתה רואה צל הרים כהרים. הפחד בשמאל הוא אותנטי, אבל הוא נובע מוויתור טרגי ובלתי מחויב המציאות עלינו, כאחים לדרך.

"המגן האחרון" של כולנו, בעיקר בימים הקשים האלה, הוא קודם כל, כפי שביקשה מאיתנו אסתי יניב - לזכור שאנחנו עם אחד.