מחוץ לפריים המטריד של ח"כ לימור סון הר מלך מוקפת ארבעה גברתנים, התרחש האירוע המרכזי: כוחות הביטחון עקרו והרסו כרם עם יותר מ־1,000 גידולים - שיחי גפן, עצי פרי, עצי זית ועצי נוי.
זה קרה אחרי שבוועדת ערר של המינהל האזרחי בראשות שלושה שופטים, שנמשכה מ־2010 עד 2014, זכו בעלי הכרם, משפחת בן אליהו, על סמך עשרות מסמכים ותצלומי אוויר. לפי השופטים, "צו השימוש המפריע" שהוצא למשפחת בן אליהו היה אסור. כעבור שנה, החליט ראש המינהל לבטל את החלטות ועדת הערר על דעת עצמו, ובניגוד להחלטת השופטים. בג"ץ, כהרגלו, פסק נגד ההתיישבות היהודית.
חן בן אליהו, הבעלים, חתם על מסמך הסכמה להעביר את הגידולים בתנאי שתוצע לו קרקע חלופית מתאימה, אך הקרקעות שהוצעו עד כה לא היו רלוונטיות. אחת ההצעות, למרבה החוצפה, הציעה להעתיק את הכרם לתחומי היישוב עמיחי - זה שקם במקום עמונה ההרוסה - בתוך השטחים שנועדו להיות עתודת בנייה.
זה תמיד עצוב לראות עצים עקורים, אך לסיפור הזה יש עוד שני ממדים שהופכים אותו לשערורייתי.
ראשית, גם עבור מי שרוצה לטעון שהשחתת כרם יהודי היא הדבר הנכון ביותר לעשותו מבחינה משפטית - מדובר במשפט שלמה. ראינו במקומות רבים, כמו בעופרה ובנתיב האבות, שהטוענים הפלשתינים לבעלות על האדמות לא מגיעים בפועל לעבד את הקרקע ש"פונתה" מנוכחות יהודית. כשזה כן קורה, מדובר במקומות נקודתיים ביותר.
המועצה המקומית אפרת, למשל, בנויה בין קרקעות פרטיות, ובעלי האדמות הפלשתיניים מעבדים את אדמותיהם באין מפריע - במקביל להתפתחות היישוב היהודי. אך לא תמיד זה מתאפשר. במקום למצוא פתרון ראוי, שמפצה את בעל האדמה הפלשתיני ומאפשר לו ליהנות מזכויות הקניין שלו - פתרון שהוצע, למשל, במסגרת חוק ההסדרה - מדינת ישראל מחוללת הרס לשם הרס, ושולחת לשם כך את הכוחות הממונים על ביטחונה.
שנית, מדובר במפגן בלתי נתפס של "צדק" סלקטיבי. כוחות מג"ב שנשלחו לכרם חלפו בדרכם על פני עשרות נקודות התיישבות ערביות בלתי־חוקיות. הן מוקמות בשיטתיות, בכוונה תחילה ובמטרה ברורה לחסום את המשך פיתוח היישובים היהודיים, ולאיים על צירי התנועה הראשיים ביהודה ושומרון. מי שמסתכל על מפת ההתיישבות הערבית הבלתי־חוקית בשטח לא יכול לטעות. ההשתלטות הפעילה נעשית לאור יום, והשלטים על המבנים היבילים מצהירים בלי בושה שמאחורי המדינה הפלשתינית החדשה, שקמה לנו מתחת לאף, עומדות ידידותינו מאירופה ומארה"ב. מי שעוצם עיניים מול התיישבות פלשתינית על אדמות מדינה - שלא יתעורר פתאום מול תביעות ביישובים יהודיים.
הגנה על זכויות קניין היא עניין חשוב וראוי, אם מדובר בקניין פלשתיני ואם מדובר בקניין יהודי - אבל שמירה על אחד מהם והפקרתו של השני הן לא משפט צדק, הן עוול ובכייה לדורות. לא ברור מאיפה העזות לשלוח את כוחותינו לעקור עצי זית של יהודים, כשהפלשתינים ממשיכים לשבת איש תחת גפנו ותחת זיתו בשטח C.
אם הדרג המדיני - שר הביטחון גלנט, במקרה הזה - חושש להתעסק עם ההפרה הפלשתינית הבוטה של הסכמי אוסלו ועם הפלישה לקרקעות אסטרטגיות, ואם הוא מעדיף להימנע ממראות לא מחמיאים של כוחות ביטחון ישראליים מפנים יישוב פלשתיני - אפשר להבין. כלומר, בשביל מה נבחרת אם לא בשביל לשמור על האינטרס הישראלי ולקדם אותו? אבל נניח.
אבל אם כבר החלטתם להפקיר את השטח, אל תתנכלו ליחידים שמוכנים להילחם עליו. לא מוכנים להתעסק עם הפלישה הערבית? אל תתעסקו עם ההתיישבות היהודית. ביו"ש יש אתגרים ביטחוניים גדולים ויומיומיים. 1,000 עצים בבעלות יהודית הם לא אחד מהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו