הרוצח של ליטל מלניק עלול להסתובב חופשי

בשבוע שעבר נרצחה לידר סוויסה בחדר המדרגות של ביתה בלוד. רצח סתמי, אכזרי, שבוצע על ידי שכן שכל הבניין כבר התלונן עליו בעבר. המשטרה ידעה על השכן המטרידן, אך כמו במקרים רבים אחרים, קצרה ידה. במדינת ישראל כמו במדינת ישראל, חופש הפעולה של העבריינים חשוב יותר מהזכויות של הקורבנות.

יום קודם לכן התקיימה הפגנה קטנה מחוץ לבית המשפט המחוזי בחיפה. "צדק לליטל", קראו המוחים, ובתוכם משפחתה של ליטל יעל מלניק ז"ל. מלניק בת ה־17 נקברה חיים באתר בנייה בקריית מוצקין באוקטובר 2021 על ידי מי שהיה לה מעין בן זוג - אדוארד קצ'ורה, בן 50, אח בבית החולים הפסיכיאטרי שבו היתה מאושפזת ליטל יעל.

קצ'ורה היה ידוע ב"פתיחות" שלו עם הבנות המאושפזות וקיים עם ליטל מערכת יחסים אסורה. בשלב מסוים הוצא נגדו צו הרחקה ממנה, שהוא הפר, כולל בלילה שבו נכנסו שניהם לאתר הבנייה שממנו הוא יצא לבדו. מומחים שחקרו את הממצאים בזירה קבעו שמלניק לא קברה את עצמה, כפי שטען קצ'ורה, ושמותה נגרם מאדם חיצוני שהחזיק אותה מתחת לאדמה. קצ'ורה, מצידו, טוען שמלניק רצתה לבצע "טקס", ושהיא היתה בחיים כשהוא עזב אותה. משום מה, הוא לא טרח להתקשר אליה בבוקר למחרת כדי לשאול לשלומה.

סנגוריו של קצ'ורה ביקשו לאפשר בחינה של חלופת מעצר, ולשחרר את קצ'ורה עד להינתן פסק הדין בתיק העיקרי. בשלב זה צריך היה שופט המעצרים ניצן סילמן לבחון רק את השאלה, אם במהלך משפט ההוכחות חל כרסום בראיות בתיק. הוא בחן את השאלה, וקבע שלא חל כרסום. בכך היה די כדי לדחות את בקשת הסנגורים. אלא שכאן עשה סילמן צעד חריג ותמוה, והחליט לספח לעצמו סמכויות לא־לו ולהכריע בתיק עצמו, הרבה לפני שהשופטים המנהלים את המשפט כדין סיימו לשמוע את כל הראיות.

אחרי המתנה ארוכה של בני המשפחה, ורק אחרי התעקשות של עורכת הדין שרון זגגי־פנחס, הם קיבלו את החלטת השופט: הוא קבע שיש בעיה בראיות המצביעות על רצח בנסיבות מחמירות, ושיש ראיות לעבירות המתה קלות יותר. ביום רביעי הוא יחליט אם המשך מעצרו של קצ'ורה מוצדק, או שאפשר לשחרר אותו בינתיים למעצר בית.

גבר בן 50 מנהל מערכת יחסים אינטימית עם נערה המאושפזת על רקע פסיכיאטרי. במקום לדאוג לשלומה, כפי שתפקידו מחייב, הוא מנצל את פגיעותה. צו ההרחקה שהוטל עליו לא הרשים אותו, ואין חולק על כך שהוא קבר אותה באדמה. האם צריך יותר מזה כדי להכריע שגם עד להכרעת הדין, מדובר באדם מסוכן שאין הצדקה לשחרר אותו לרחובות? האם אפשר לסמוך על אדם שצפצף על צו הרחקה, שיישמע להוראות מעצר הבית? כמה רחוק צריך ללכת אדם במדינת ישראל כדי שרשויות החוק יכירו במסוכנות שלו ויעדיפו את שלום הציבור?

כל חברה ליברלית רוצה מערכת משפט שאינה מקילה ראש בהכנסתו של אדם מאחורי סורג ובריח. אך מערכת המשפט הישראלית לוקה בבעיה ההפוכה: נדמה שפעם אחר פעם, כששופטינו דנים בעתידם של עברייני אלימות, הם רואים מול עיניהם את חייו של האדם שהולך להימק בכלא, ולא את חייהם של אלו העלולים להיפגע ממנו.

השופט סילמן עצמו כבר הקל בעבר בתנאי מעצרו של אדם שהשתתף בלינץ' בעכו במהלך מבצע שומר החומות. הדאגה לשלומם של העצורים ראויה, אך חוסר הפרופורציה מחריד. הכתובת היתה על הקיר ביותר מדי מקרי רצח קשים.

למעשה, על פי דו"ח של האוניברסיטה העברית, שליש מהנשים שנרצחו בשנת 2022 היו מוכרות לרשויות, וב־20 אחוז מהמקרים הרוצח היה מוכר כבעל רקע פלילי או מחלות נפש. למערכת המשפט יש תפקיד חשוב מדי בהבטחת שלומם של אזרחי ישראל. אין לה הפריבילגיה למעול בו.