דיפלומטיה של רעידות אדמה

רעידת האדמה העזה שהיכתה בטורקיה ובסוריה גרמה למותם של עשרות אלפים והמיטה אסון כבד על מיליוני תושבים באזורים המוכים.

אלא שמתברר כי אסונו של האחד הוא הזדמנות בשביל האחר, ובעיקר פתח ל"דיפלומטיה של אסונות". עניינה ניצול חלון ההזדמנויות שפתחה הטרגדיה בפני מנהיגים וממשלות, גם של אותן מדינות שנפגעו מן הרעש, כדי לקדם את האינטרסים שלהן.

עבור טורקיה וישראל היתה זו הזדמנות להעלות הילוך במאמץ לחמם את היחסים ביניהן, שהחל עוד בשנה שעברה. לצד שיחות טלפון בין מנהיגי המדינות, ששפעו ידידות וחום, מיהרה ישראל לשלוח משלחת סיוע ואף בית חולים שדה, בדיוק כפי שעשתה ברעידת האדמה הקודמת שהתחוללה בטורקיה באוגוסט 1999.

הטורקים גמלו לנו בשעת אסון הכרמל בדצמבר 2010, אז שלחו מטוסי כיבוי לסייע בהתמודדות עם השריפה הגדולה. היה זה, אגב, חודשים ספורים בלבד לאחר אירוע ה"מאווי מרמרה" במאי 2010 שהוביל למשבר ביחסי שתי המדינות. אין ספק שמטוסי הכיבוי הטורקיים סייעו לכבות לא רק את הלהבות בהרי הכרמל אלא גם את האש שאחזה ביחסי שתי המדינות.

רעידת האדמה הנוכחית תופסת את ארדואן ברגע קריטי מבחינתו, לקראת בחירות גורליות בטורקיה שיתקיימו בחודש מאי הקרוב (מתברר, אגב, כי הדיווחים על מותה של הדמוקרטיה בטורקיה היו מוקדמים מדי...). אבל רעידת האדמה גם מוצאת אותו נתון בעיצומו של מהלך להביא לשיפור ביחסיה של טורקיה עם שכנותיה, שעימן היה מסוכסך לאורך מרבית העשור הקודם. ראשונה לאלו היא ישראל, אבל לצידה אפשר גם להזכיר את מצרים, שנשיאה, עבד אל־פתאח א־סיסי, מיהר להתקשר אף הוא לארדואן ולהביע תנחומים והשתתפות בצער. השניים נפגשו בחטף בשולי טורניר המונדיאל בקטאר בקיץ האחרון, כחלק מ"דיפלומטיה של כדורגל", המנצלת במקרה זה את הספורט לקידום מהלכים מדיניים.

רק שצריך לזכור כי עם כל הכבוד לרעידות אדמה - הן משנות אולי את חייהם של מיליונים באזורים שבהם היכה הרעש, אבל הן אינן משנות מציאות פנימית ואזורית כאחד מן היסוד. לכל היותר הן מקילות או אף מזרזות תהליכים ותזוזות טקטוניות ביחסים בין מדינות, שהיו מתרחשים כנראה בכל מקרה, גם אם בקצב אחר. ולראיה, בניגוד למקרה הטורקי שבו נוצלה רעידת האדמה לקידום מהלכים דיפלומטיים - לא כך קרה בסוריה, שבה ממעטת התקשורת לעסוק ושאיש כמעט אינו נחלץ לעזרתה.

אחרי הכל, בסוריה התחוללה בעשור האחרון מלחמת אזרחים עקובה מדם שבמהלכה נהרגו כ־600 אלף איש, וכשלושה רבעים מהתשתיות ומהמבנים במדינה נהרסו. מכאן אפשר להבין מדוע רעידת אדמה שגרמה למותם של כמה אלפים, חלקם בכלל השטחים שבהם המשטר הסורי אינו שולט, ומוטטה כמה אלפי מבנים, אינה מעלה ואינה מורידה מבחינת משטרו של בשאר אל־אסד, כמו גם מבחינת ידידיו ואויביו כאחת.

דווקא ישראל, שקיבלה בקשה עקיפה לסייע לסוריה, אפשר שדרך הרוסים, הודיעה שהיא נכונה להתגייס ולסייע, אלא שהסורים מיהרו להכריז כי אינם רוצים בסיוע זה. אפשר ששמיכות או אוהלים מישראל יגיעו בסופו של דבר לסוריה, בדיוק כמו שמאות אלפי מנות חיסון לקורונה הגיעו לסורים דרך מוסקבה לפני שנתיים, אבל אין להניח שהדבר יביא לשינוי כלשהו במדיניות הסורית, כמו גם בטיב קשריה של דמשק עם טהרן.

אכן, כדאי להיזכר כי בדצמבר 2003 פגעה רעידת אדמה בעיר בם באיראן שבמהלכה נהרגו כ־40 אלף איש. האיראנים והסורים ניצלו את האירוע לדיפלומטיה מסוג מעט שונה. הם ביקשו וקיבלו אישור לקיים גשר אווירי של טיסות, שיביאו סיוע מסוריה לאיראן דרך המרחב האווירי של עיראק, שנשלט אז בידי ארה"ב. אלא שהתברר כי המטוסים לא חזרו ריקים לסוריה, אלא עמוסי טילים איראניים המיועדים לחיזבאללה. הנה עוד דרך במזרח התיכון לנצל אסונות ופגעי טבע.