קישלון ידוע מראש

שר החינוך הנכנס, יואב קיש, נטול רקע חינוכי כלשהו. הוא מעולם לא לימד כיתה, ניהל בית ספר, שימש בתפקידי פיקוח והדרכה או עבד באקדמיה. בשונה משרי חינוך אחרים שבאו מרקע זר לעולם החינוך ובחרו מנכ"ל או מנכ"לית בעלי רקורד חינוכי, בחר קיש בחברו לנשק, תא"ל אסף צלאל, לתפקיד מנכ"ל משרד החינוך. זוהי בחירה לא חכמה עד מגוחכת, שכן תפקידו של מנכ"ל משרד החינוך אינו רק לנהל את המערכת החשובה ביותר במדינת ישראל, אלא גם להתוות מדיניות.

מאז מינויו מפריח קיש לאוויר העולם אמירות מחוסרות בסיס. הוא מסביר שבכוונתו להחזיר את הלימודים ההומניים לבתי הספר, וכנראה לא ידע שלימודים אלו כלל לא בוטלו. חשוב לו להראות את שונותו מהשרה היוצאת, אולם הוא עושה זאת כתלמיד רשלן שלא הכין את שיעורי הבית.

לרפורמה של השרה שאשא ביטון התנגדתי נחרצות. לדעתי יש להחזיר את בחינות הבגרות במקצועות ההומניים, אולם אין לנפנף כאן בסיסמה הריקה "מורשת יהודית". ספרות, היסטוריה, תנ"ך ואזרחות הם מקצועות שמצויים בסכנה של ממש. אם לא תהיה בחינת בגרות חיצונית, והתלמידים יגישו עבודות (שתיכתבנה על ידי בינה מלאכותית), במקום ללמד מקצועות הומניים, בתי הספר ילמדו רק מקצועות ריאליים, כדי להראות שלתלמידיהם ממוצע בגרות גבוה.

"רפורמת הבגרויות" של שאשא ביטון "שכחה" כמה גורמים חשובים: כניסתה של הבינה המלאכותית הופכת את העבודה הכתובה לבלתי רלוונטית. אם כבר, כדאי להפוך את הבגרויות במקצועות ההומניים לתמהיל של בחינה בכתב ובחינה בעל פה. כמו כן, ה"עבודה האינטר־דיסציפלינרית" שהתלמידים אמורים לכתוב מתעלמת מהעובדה הפשוטה - מורה שמלמדת שכבה שלמה, לא יכולה להתפנות להדרכות אישיות של כתיבת עבודות תהליכיות. מתי יימצא לה זמן להדריך את התלמידים? בלילות? בשבת?

פצצת הזמן האמיתית המתקתקת היא המחסור הנוראי במורות, בגננות ובמנהלות בתי ספר. שר חינוך ומנכ"ל אחראי יטפלו לפני הכל בבעיה זו. כבר עכשיו תלמידים בבתי ספר מסוימים מגיעים לחצאי ימים בגין מחסור במורות. כבר עכשיו מתקבל לעבודת ההוראה כל מי שיש לו דופק.

במנותו את צלאל, טעה קיש לחשוב שגם בהוראה יש חוק גיוס חובה. לכיתות רבות אין השנה מחנכת. מורות מסוימות מחנכות שתי כיתות (אם קולגה שלהן יצאה לחופשת לידה ואין לה מחליפה). תלמידי כיתות ג' רק השנה לומדים לקרוא ולכתוב בשל השלכות הקורונה. נושא השכר, שכביכול נפתר, רחוק מלבוא לסיומו. מורי החינוך המיוחד נותרו מאחור, ועיניהם טרם חזו בהתגשמותן של הבטחות השכר. אם אלו יתפטרו, המשק יחווה קריסה.

מערכת החינוך הישראלית גוססת. כדי להמריא היא אינה זקוקה לטייסים, אלא למחנכים ולמחנכות מיומנים. כבר חווינו בשנות ה־90 את תופעת ה"גנרלים בחינוך", שבמסגרתה הוצנחו קצינים בכירים במילואים לנהל בתי ספר. במידה רבה תופעה זו תרמה למשבר הניהולי הקשה שחווים בתי הספר והמערכת כולה. אבל קיש אינו יודע זאת. הוא, כאמור, תלמיד רשלן.