אז מה אם קניתי לי עץ ירוק מפלסטיק

ב־31 בחודש נתאסף כולנו אצל אמא שלי ונרים כוסית לרגל השנה החדשה. במרפסת יעמוד, כמו בכל שנה, היולצ'קה - עץ האשוח הקטן מפלסטיק, שעליו קישוטים מאירים.

האישה שהניחה אותו שם שומרת כשרות, יש לה מחזיק מפתחות עם תמונה של הרבי מלובביץ' וספר תהילים קטן בארנק. היא נולדה בבית מעצר, ואת שנות חייה הראשונות היא בילתה בגולאג בסיביר, לאחר שהוריה הציונים ניסו לחצות את הגבול כדי לעלות לישראל ונתפסו על ידי השלטונות. אנשים עייפים, שנפגשו במקרה לאחר המלחמה ונישאו כעשרה ימים לאחר הפגישה רק כי שניהם היו יהודים.

אנחנו לא נהיה המשפחה היהודית הישראלית היחידה שתחגוג את השנה האזרחית החדשה. הרבה מאוד משפחות שהגיעו לארץ מבריה"מ לשעבר חוגגות אותה כחלק משגרה, ממשהו ששם היה אירוע תרבותי, ולחלוטין לא דתי. עץ אשוח לא הבדיל בין יהודים לנוצרים, אלא כולם חגגו משהו יפה ומשמח. ואת התרבות הזאת אנשים הביאו איתם לארץ, וזה מי ומה שהם.

אבל בישראל, יש מי שהעץ שלנו והתאריך שבו הוא מונח במרפסת מפריעים לו. אנחנו ועץ הפלסטיק מאיימים על זהותו היהודית. ישראל היא מדינה יהודית, שמצטיינת במסעי צלב נגד כל מי שחורג מהמסגרת. רבים יאמרו שמדובר בכפייה דתית, אבל בראש ובראשונה מדובר בכפייה תרבותית: אנחנו נסרס כל סממן תרבותי שלא מתאים לרוח הכלל, ונזרוק אותך אל תוך כור היתוך שימס כל סממן מ"שם" ויהפוך אותך להכי מ"כאן".

זאת לא הפעם הראשונה שבה זה קורה: ההפשטה התרבותית, במסווה של "אנחנו יהודים", נעשתה כבר בעבר ליהודים בני עדות המזרח, שנדרשו להוכיח "ישראליזציה" כדי להתקבל לקולקטיב התרבותי, ונדחו כל אימת שהתעקשו לשמר את תרבותם. כיום, התהליך הזה עטוף בדאגה מדומה ליהדות, לזהות היהודית, לפרהסיה היהודית - כל סמל, כל מנהג, כל פרט תרבותי שאינו מסתדר עם ה"נורמה" הוא בגדר איום חמור שיש למגר אותו.

התהליך הזה, של מחיקת הזהות הייחודית שהביאו איתם עולי בריה"מ, תוך כדי נפנוף ב"ערכים יהודיים", דומה מאוד למה שעבר על בני העלייה ההמונית בשנות ה־50. בשני המקרים, כל סממן תרבותי שלא מיישר קו עם הסטנדרט היהודי־לאומי בגרסתו המקומית - צריך להיעלם. כל מה שאדם הביא איתו "משם" הוא אסון, איום, בעיה שצריך לתקן. החלפנו לאנשים שמות כדי שיהיו "עבריים", לעגנו למבטאים - ועכשיו נצביע עליכם ונגיד שאתם לא יהודים טובים, כי אתם משמרים משהו קטן מהמקום שבסופו של דבר הוא חלק מהדנ"א שלכם.

והאירוני מכל, הוא שהמתקפה על "סמלים לא יהודיים" מגיעה לא פעם מאנשים שהם עצמם מושפעים מתרבות שאין לה דבר וחצי דבר עם יהדות. בין מגיני הלאומיות והיהדות הקולניים ביותר אפשר למצוא, למשל, חיקויים מהלכים לכוכבי ראפ אמריקנים, העטופים בקעקועים, בתכשיטים ובשפה מוזיקלית שבינה לבין האורתודוקסיה היהודית - והתרבות המקומית בישראל - אין ולו בדל של קשר. גם ידועניות טיקטוק ואינסטגרם מפורסמות, שכל־כולן תוצר של תרבות הצריכה והרשתות החברתיות מייד אין אמריקה, מטיפות בלהט על שמירת זהותנו מפני השפעות זרות.

חברה שמוחקת את התרבות של המצטרפים אליה היא חברה מעוותת. מי שרוצה שכולם יהיו בדיוק כמותו הוא, מה לעשות, פחדן - או לכל הפחות חסר ביטחון באשר לזהותו שלו. תהליך מחיקתה והדרתה של התרבות המזרחית בישראל משפיע עד היום על מלחמת התרבות בישראל, ומעכיר את היחסים החברתיים. המאמץ לגרש, לנדות ולהשתיק סממני תרבות של קבוצה נוספת, הוא חזרה מעציבה לפרקטיקה כושלת של האחדה תרבותית כוחנית. שחררו - ונובי גוד שמח לכולם!