ראש מחנה הגשרים

עם היוודע תוצאות הבחירות האחרונות, התקבעה ההנחה שלפיה הדמות שתוביל את גוש השמאל והאופוזיציה אל מול נתניהו והימין תמשיך להיות יאיר לפיד.

המפלגה שלו היא המפלגה הגדולה ביותר בגוש; במהלך הבחירות שאר ראשי המפלגות במחנה נשבעו לו אמונים, והוא גם מיתג את עצמו כמי שעומד בראש המחנה.

אלא שהנחה זו, ששותפים לה אנשים מימין ומשמאל, איננה נכונה. יאיר לפיד אינו ראש מחנה מכמה סיבות - חלקן באשמתו הבלעדית וחלקן לאו.

למשל, באחריות לכשל הניסיון להפוך את בנימין נתניהו לדמון הגדול ביותר בפוליטיקה הישראלית, יכול לפיד להאשים רק את עצמו.

מסעות הבחירות החוזרים ונשנים הם תוצר לא של מנהיגות אמיתית אלא של צמצום הפוליטיקה הישראלית לשאלה פרסונלית בלבד - כן ביבי, לא ביבי. לפיד היה מראשי מחוללי הפוליטיקה הפרסונלית, שהתהפכה עליו בחזרה.

דבר נוסף הוביל לכך שלפיד לא עומד בראש מחנה השמאל - אין מחנה כזה, ומכאן שאין משמעות לעמידה בראשו. הדבק היחיד שמחזיק יחדיו את הפזורה הבדואית של מתנגדי נתניהו הוא שלילת האיש נתניהו: חילי טרופר יתנגד לתיאטרון שיציג סיפור של מחבל כקורבן, ואחרים דווקא יתמכו; עודד פורר יתמוך בפתיחת השוק ובמאבק בוועדים, ונעמה לזימי תשלול את הרעיון וכך הלאה. לפיד הוא בהחלט ראש מפלגת יש עתיד, ובימי שישי ושבת הוא גם ראש מחנה הגשרים והדגלים השחורים. זה גם משהו.

היעלמות מחנה השמאל איננה רק באשמת לפיד. כמו תופעות דומות, גם כאן מדובר בשילוב של כמה נסיבות וזרמים שלא פה נידרש להם. העובדה שמרצ לא עברה את אחוז החסימה אינה מונחת רק לפתחה של מרב מיכאלי. היא אולי טעתה כשלא התאחדה עם מרצ, אבל היום ברור שגם אם יחדיו היו מקבלות עוד 3-2 מנדטים, זה עדיין לא היה עוזר למחנה שלהן. השפעתו של לפיד הורגשה יותר בכל הקשור לבל"ד. מצד אחד, הוא לא עשה מספיק כדי לפגוע במצביעים שלה; ומצד שני, בגלל חוסר הרצון להיות מזוהה איתה, לא עזר לה לעבור את אחוז החסימה.

ללפיד במתכונתו הנוכחית יהיה קשה לחזור למשבצת ראש מחנה השמאל. אם זה המצב, הוא גם לא יוכל להיות ראש ממשלה שוב, ומהי התוחלת הפוליטית של ראש המפלגה השנייה בגודלה אם לא להיות ראש ממשלה?

לפיד היה ועודנו ראש ממשלת ישראל. בדרך כלל נהוג לחשוב שמכס ראש הממשלה קל יותר לנצח בחירות, ולפיד אכן השיג את מספר הקולות הגבוה ביותר מאז נכנס לחיים הפוליטיים. קשה לדמיין מצב שבו הוא משחזר את אותה כמות מצביעים כשהוא באופוזיציה ואחרי שהוביל את השמאל למפלה הגדולה.

מיכאלי איננה מדברת איתו, ומחליפה בתפקיד בוודאי לא ירוץ לזרועותיו של לפיד; בין לפיד לגנץ לא שוררת אהבה גדולה, וליברמן גם הוא לא הפגין נאמנות כפי שלפיד היה רוצה. אין מדובר במצב שבו היה שרוי גוש הימין לאחר שבנט התמנה לראש ממשלה. אז מפלגות הימין דבקו זו בזו, כולל החרדים שכולם חשבו שיוכלו לפתות אותם באי אילו דרכים. אבל החיים מלאי הפתעות, והתברר שלחרדים יש גם אידיאולוגיה. מי היה מאמין.

השאלה היא אם למתנגדי גוש נתניהו יש אידיאולוגיה שאינה תלויה באיש נתניהו. כזו שניתן להציג אותה ולהגן עליה, בשקט וברוגע במליאת הכנסת למשל, ולא רק על גשרים, במחאות, בצעקות ובהנפת דגלים שחורים. הבעיה היא שאין מי שיענה - לא מחנה ולא ראש מחנה.