"חוק בן גביר" הוא משחק באש

כולם מדברים על ההיבטים הדמוקרטיים והערכיים, אני מבקש להתמקד בהיבט המקצועי.

על המחירים ששילמנו ישירות בביטחוננו האישי כתוצאה מהפגיעה בעצמאות המשטרה והחלשתה כתבתי כבר בעבר - החל מאי־מינוי מפכ"ל והמשך בקיצוצים חסרי תקדים, שחיסלו את התוכנית הרב־שנתית להעמקת השיטור במגזר הערבי והפקירו את הזירה לארגוני הפשיעה.

מטבע הדברים, גם לו תוכפל המשטרה לעולם היא תחיה בחסר ותידרש לאיזונים עדינים בהפעלת הכוח, כדי שלא להשאיר רגליים חשופות כאשר השמיכה מכסה את האף... אתגרים נקודתיים דורשים מהמפכ"ל קור רוח כדי לשמור על האיזונים ולמנוע קריסה באזורים לא מטופלים, שלא לומר לשמור על שיטור שוויוני. חלק משמירת האיזונים דורש התמודדות עם לחץ פוליטי ותקשורתי, שעלול לגרום להסטת משאבים קיצונית וליצירת ואקום גלוי, שמייד מתמלא בפשיעה. כל כניעה ללחץ חיצוני מייצרת משטרה ש"עוזבת הכל" ושוב "עוזבת הכל" וחוזר חלילה, עד שמתברר בדיעבד שהכל קורס.

הכפפת המשטרה לשר שהוא בעליל נציג של מפלגה פוליטית מסוימת עם בוחרים מסוימים, פורמת את האיזון. מה שיקרה הוא הסטת משאבים חריפה והזנחת נושאים או אזורים שיהפכו מייד לאיים של פשיעה, והביטחון האישי שכה פיללנו לשיפורו - ייפגע עוד יותר. עלייה בפריצות לדירה או גניבות רכב הן פגיעה אנושה בביטחון האישי, ואת האזרח בהרצליה או ירושלים לא ממש יעניין שכרגע 5,000 שוטרים נמצאים בנגב או בגליל. מה יעשה האזרח שנפגע לאורך זמן? יקים מיליציות להגן על עצמו. תופעה חמורה שאנו עדים לה, שרק תלך ותתעצם. הם לא יתנדבו למשטרת ישראל כי "המשטרה איננה שלהם" אלא פוליטית־מגזרית, ויקימו משטרה חלופית. זה ייראה הגיוני, עד שמיליציות ללא הכשרה וסמכות יתחילו לירות ברחובות, על חשודים כעבריינים. רק דמיינו לאן תישאב המשטרה...

כאשר ארגוני הפשיעה הערביים, יחד עם הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, הקימו "חברות אבטחה", והמדינה, שהקפיאה את תוכניות השיטור במגזר הערבי, הפקירה את השטח למיזם הזה - קיבלנו את "שומר החומות". מיזמים כאלה צומחים כיום בכל המגזרים, וגורמים התפרקות חברתית, עלייה באלימות ופגיעה אנושה בביטחון האישי. "לא באת להגן על אזרחי הנגב מפני אלימות ופשיעה, באת להילחם במגזר" - כך הדבר נתפס.

השר המיועד, בן גביר, מצהיר על גיבוי לשוטרים, ואני מברך על כך. אני רק תוהה אם הגיבוי יינתן לכל חזיתות פעילות המשטרה. לו ראיתי תוכנית להעצמת המשטרה, הנבנית עם אנשי מקצוע בתחום הקרימינולוגיה וסוף־סוף שמה את המשטרה על ראש שמחתה, הייתי שמח. לצערי, לא זה מה שמוצע! ללא שום התייעצויות עומק עם מומחים בתחום, "בעמידה", עוד לפני השבעת ממשלה, פורמים מודל של עשרות שנים ומציגים חלופי, שכאילו יפתור את בעיות האמת שמטרידות את כולנו.

מה יקרה באזורי "שיטור היתר" שהשר יעדיף? מי שמבין דבר או שניים בשיטור, יודע שאכיפה ללא שיטור מניעתי היא חסרת תוחלת. שיטור מניעתי בתורו איננו אפשרי ללא רתימת האוכלוסייה ובניית האמון בה. זו איננה עשייה ביטחונית מול אויב מעבר לגבול, לכן ההשוואה למשרד הביטחון אינה ממין העניין. בגישה המוצעת, מגזרים יחושו מותקפים והתוצאה תהיה עלייה בפשיעה ואובדן אמון, שיחולל נזק אדיר לנורמת הציות לחוק.

כך, מגזרים שבהם מסיבות פוליטיות ירוכז בהם המאמץ, יסבלו משיטור יתר ללא תוצאות. כך לא ממגרים פשיעה. יתר המגזרים או האזורים שיוזנחו ייחשפו לאנרכיה שבה תהיה מלחמת הכל בכל ואי אפשר יהיה להאשים את המשטרה שלא עושה את עבודתה. הפעם הדרג המדיני שמנחה את ה"פקידים" הוא זה שיידרש לתת את הדין. אם במירון אחריותו של הדרג המדיני היתה עקיפה ומעט חמקמקה, אזי באירועים הבאים חלילה היא תהיה ישירה. זה לא ייעצר בשר לביטחון הלאומי, אלא בממשלה שהוזהרה ולא הפנימה שמדובר במקצוע מורכב ומסובך, ולא כדאי לשחק באש...