הדרישה של השר המיועד לביטחון הפנים - או בשם החדש: ביטחון לאומי - איתמר בן גביר לרתום את השב"כ למלחמה בפשיעה היוצאת מהמגזר הערבי מסמנת את רצינות כוונותיו להילחם "על מלא" בסכנה הזאת, שממדיה מאיימים להטביע לא רק את הנגב ואת הגליל, אלא את מדינת ישראל כולה.
כמות הנשק הבלתי חוקי שמצוי בידי אזרחי ישראל הערבים, התעוזה הגוברת של מעשי הפורעים מקרב המגזר הזה והמוטיבציה שמשלבת מניע לאומני עם מניע קרימינלי - כל אלה מחריגים את התופעה מהאזור הפלילי "סתם" ומציבים אותה בגודלה האמיתי כסכנה קיומית של ממש.
מי שלא הבין זאת מוקדם יותר, יכול היה להיווכח בחומרת הבעיה בפרעות האלימות של מאי 2021, בעת מבצע שומר החומות. בימי הפרעות ראינו כיצד תחושת "כל דאלים גבר", שהתפשטה בקרב ערביי ישראל בהיבט הפלילי, מתורגמת למלחמה גלויה במדינה היהודית בזמן שהיא עסוקה במלחמה באויב חיצוני. אם לא נשים קץ לסכנה הזאת עכשיו, בפעם הבאה היא תלבש צורה חמורה יותר, ולראשונה בתולדות מלחמות ישראל נצטרך להילחם בחזית הפנימית, נוסף על חזיתות אחרות.
על פי חוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב־2002, "השירות מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה... וכן יפעל השירות לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה, והכל כפי שתקבע הממשלה ובכפוף לכל דין". מכאן ברור שההתמודדות עם הפשיעה הקלאסית אינה ממשימות השב"כ, אך מרגע שהפשיעה הערבית העלתה הילוך וחברה למאמץ לפגוע בביטחון המדינה, המאבק בה נכנס לגדר תפקידי השב"כ.
כמתנדב בארגון "השומר החודש" זה יותר מעשור, אני יכול להעיד שגם השתוללות הפשיעה החקלאית מונעת בחלקה הגדול מהשאיפה לפגוע במדינת היהודים באמצעות הפגיעה בחקלאי בודד. אין זה מקרה שהחוות היהודיות נאלצות להוסיף עוד ועוד גדרות ואמצעי שמירה, שעה שהחוות הערביות לא טורחות לעשות זאת: בעליהן יודעים שלא מרחפת מעליהן סכנת שוד או פגיעה. בניגוד אליהם, חקלאים יהודים יודעים היטב שלבאים להזיק להם בלילות (ולאחרונה גם באור שמש, כי הרי מורא החוק נעלם כמעט לגמרי במגזר הערבי) מטרה כפולה: לגנוב, ובה בעת להסב נזק כלכלי ונפשי שיאלץ אותם לעזוב את האדמה. בעצם, לעיתים רק המטרה השנייה מנחה את הפושעים, ואז הם "רק" חותכים גדרות, כורתים עצים, שוברים ציוד, מרעילים בהמות או מציתים מבנים ותבואה, אפילו בלי לגנוב דבר. הניסיון לחסל חקלאות יהודית כחלק מהמאבק של הערבים ביהודים על האדמות פוגע באינטרס ממלכתי חיוני לביטחון הלאומי של המדינה, וכלשון החוק הדבר מחייב להפעיל את השב"כ.
ההכרח לערב את השב"כ בעניין מסתמך גם על שיקולים מעשיים, ולא רק על ביסוס משפטי. ברור לכל, למשל, שבלי הירתמות השב"כ לא יצלחו הניסיונות לאסוף את הנשק הבלתי חוקי. אמנם גם בהינתן האמצעים הטכנולוגיים והאחרים של שירות הביטחון הכללי מדובר ביעד קשה להשגה, אלא שבלעדיהם הוא הופך לבלתי אפשרי לחלוטין. רק תחשבו מה יקרה אם אלפי הקנים יישארו בידי גורמים קרימינליים לאומניים ויופנו יום אחד נגד כוחות הביטחון או נגד אזרחים יהודים מן השורה. את תסריט האימים הזה השב"כ מסוגל למנוע, ויפה שעה אחת קודם.
לפני שגם נושא ההשתתפות של השב"כ במאבק בפשיעה הערבית הופך לסוגיה פוליטית, חשוב להבהיר שקולות התמיכה במהלך הושמעו אפילו בממשלה היוצאת. ראש הממשלה לשעבר בנט והשר היוצא לביטחון הפנים דיברו בהזדמנויות שונות בזכות המהלך. דיברו, אבל לא עשו, כמו בתחומים רבים אחרים. כולי תקווה שממשלת הימין הקמה מול עינינו תשכיל לפעול בכל האמצעים - והסמכת השב"כ היא רק אחד מהם - כדי שבתום המשמרת שלה נוכל לברך על תוצאות מעשיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו