בינתיים בשמאל: לפיד עדיין מחפש אשם

לפני יומיים, בישיבת הסיעה של יש עתיד, התקבל הרושם שיאיר לפיד חזר לעצמו. הוא דיבר בפאתוס ובהתלהבות על מדינת ההלכה שתהיה פה, כשעד לפני רגע התפלל להשם שהחרדים ייכנסו לממשלה שלו והתריע מפני מדינת עולם שלישי, כשמשבר יוקר המחיה הגיע לשיאים במשמרת שלו. זה לפיד - אינו רואה, מרגיש או מריח את הדבשת.

לפיד חזר למקומו הטבעי לא רק כאופוזיציונר וכראש מפלגה, אלא כמי שלא עומד יותר בראש מחנה השמאל. שם, כמי שאמור לתכלל את האירוע ולדאוג לעוד מפלגות ואנשים חוץ מיש עתיד ומיאיר לפיד, הרגיש לא בנוח - ואת התוצאות רואים. אמנם בתוך המחנה היה קל לחבריו להטיח את האשמה במרב מיכאלי, אבל לא היא האשמה. גם אם היתה מתאחדת עם גלאון, ללפיד לא היו 61 מנדטים. אבל לראש ממשלת המעבר היוצא נוח שנכנסים במיכאלי ושמסיתים ממנו את האש.

זו לא רק האיבה האישית, כך נראה. לפיד ככל הנראה עוד זוכר למיכאלי את הטקסטים הביקורתיים ואת האמירות המגחיכות נגדו מצד בן זוגה, ליאור שליין.

לאורך מסע הבחירות האחרון הוא הקפיד להצטלם עם גלאון כמה פעמים, לדבר איתה, לתדרך אותה על ההסכם עם לבנון, אבל מיכאלי? אוויר. 

היה לו גם נוח שהיא תשמש שק החבטות, משום שזה הסיט את הזרקור מההסתמכות שלו על המפלגות הערביות. כולם האשימו את מיכאלי שלא התאחדה, בזמן שחיכו בקוצר רוח לראות את בל"ד עוברת, ואי אפשר לכעוס על הערבים שלא רצו יחד - כי זה יחשוף את העובדה שבנו עליהם.

זה לא שצריך לבכות על מיכאלי. היא הביאה בשורה רעה של פרוגרסיביות מאוסה ומַלְאה. צריך לברך על כך שגם בשמאל הישראלי, העברית החדשה שהיא ניסתה לקדם נדחתה על הסף. אין קונים לעיוות השפה העברית, וטוב שכך. אליעזר בן־יהודה לא החיה את השפה העברית כדי שיעשו בה שמות. התמרורות שהיא יצרה, סרטון האוטובוסים נגד הטרדה מינית שהגתה - כל אלו ואחרים פשוט הרחיקו אנשים גם בשמאל.

ועדיין, יאיר לפיד היה צריך להתעלות מעל לשפה המגוחכת, המשקעים האישיים עם שליין והרצון האנושי למצוא אשם אחר. זו לא רק מיכאלי. הוא לא הכריז על החלטתו לגבי היחס למפלגות הערביות, וגם קרב ההתגוששות בינו לבין גנץ לא תרם לאווירת הליכודיות במחנה.

והוא לא היה צריך הרבה כדי ללמוד איך מלכדים מחנה ברמה האסטרטגית - רק לראות מה עשה ראש הליכוד.

כשנתניהו עבר לאופוזיציה אחרי שנים, אחד המהלכים הראשונים שעשה היה לייצב את גוש הימין: ציונות דתית, חרד"לניקים, חרדים אשכנזים, חרדים ספרדים, ימין חילוני וימין מסורתי - כולם דבקו זה בזה בתוך גוש הימין, שישב באופוזיציה בזמן שממשלת בנט־לפיד מכה בו. לפיד לא השכיל ליצור גוש כזה בעצמו.

נתניהו - עם כתבי האישום, ההפסד הפוליטי והביקורת בתוך הליכוד - הצליח לשלוט בנעשה, אך לפיד - נטול כתבי האישום וראש הממשלה החליפי, ואז של ממשלת המעבר - גם את זה לא הצליח לעשות.

איפה כישורי המנהיגות? הוא קיבל ארגז כלים מלא, מושלם, מפלגה שמורכבת מחיילים שרק אומרים לו "כן", ועדיין לא עמד במשימה. לפיד לא השכיל להבין שדיבורים פומפוזיים, מתנשאים ו"ממלכתיים" לא מספיקים. אתה יכול לנסות להיות ממלכתי, אבל זה לא עוזר אם אתה קורא לציבור שלם "כוחות האופל", או מנסה לסגור כלי תקשורת. אתה יכול לדבר על אחדות ושינוי, אבל מה זה שווה אם אפילו במחנה שלך אתה לא יוצר אחדות ושינוי? המזל של לפיד זה שהוא חי על ציבור מצביעים שלא מחפש תוכן או הסברים, אלא רק סיסמאות ודיבורים.

עכשיו, כשחזר למקום הטבעי שלו, לפיד יוכל להתעסק במה שחשוב באמת - בדיבורים חלולים, פומפוזיים, נטולי מהות ומלאי פאתוס: "מדינת הלכה ועולם שלישי! שהייתי רוצה בעצמי".