קורקינטים חשמליים - חלק מהפתרון, לא הבעיה

העתיד התחבורתי כבר נמצא ברחובות הערים - הוא קטן יותר, רועש ומזהם פחות. אולם אם לא נתייחס אליו כמו אל כלי רכב לכל דבר, כולל רישוי וביטוח, נמצא את עצמנו אבודים בתוך ים של גלגלים.

התפתחות הטכנולוגיה הביאה למרחב הציבורי סוגים שונים של כלי רכב שלא היו קיימים בו בעבר: אופניים חשמליים, קורקינטים, רכינוע, קלנועיות משופרות והצעקה האחרונה בתחום - האיזי ריידר, כלי מפלצתי עם כידון ו-4 גלגלים שמגיע עד ל-40 קמ"ש ואינו מצריך אפילו רישיון נהיגה.

ריבוי סוגי הכלים הוא בעיה, עליה מתווספת תרבות רכיבה קלוקלת והעדר כללי הסדרה של הכלים מקשים על הרשויות המקומיות. גם ידיה של המשטרה כבולות - היא אמנם מחרימה כלים לא תקניים, אך בית המשפט משחרר אותם (כי כל מה שלא אסור - מותר!), מה שמפחית את המוטיבציה לאכיפה ומאפשר לכלים "משופרים" לדהור ברחובות בניגוד לחוק ולסכן את חיי שאר משתמשי הדרך.

לפתרון הפלונטר שנוצר נדרשת רגולציה מתאימה, בדגש על מספר רישוי ומבחני תקינות לכלים. בדיוק כמו ברכב פרטי, כל כלי יידרש במספר רישוי קבוע, תשלום אגרה שנתית ובחינה לצורך מתן היתר נסיעה (טסט). כך גם ניתן יהיה לאתר את הכלים המשודרגים ולהוריד אותם מהכביש לפני שיגרמו נזק. מספר רישוי קבוע יאפשר בנוסף אכיפה באמצעים אלקטרוניים, בדיוק כפי שאנו עושים בנתיבי תחבורה ציבורית. כך תיאכף ביעילות גם רכיבה על מדרכות, שגם היא רעה חולה שעלינו למגר מן הרחובות.

אמנם שרת התחבורה, מרב מיכאלי, הכריזה שהיא מכוונת להסדרה, אולם על פי המודל שהציעה לא הכלי יקבל מספר רישוי אלא הרוכב, קרי רישום פרסונלי שיהיה ניתן להעביר מכלי אחד לשני.

השיטה הזו עלולה ליצור פתח רחב להתחכמויות במעבר בין הכלים, ולכלים רבים שייפלו "בין הכיסאות". הכלי עצמו צריך להיות מורשה, וכמו שבעלי כלבים יודעים שעליהם לגשת אחת לשנה לווטרינר לבדיקת חיית המחמד שלהם, גם בעלי הכלים הזעירים יצטרכו לעשות זאת.

ההסדרה תאפשר אכיפה אפקטיבית עוד בשלב מכירת הכלי. ברגע שתהיה התייחסות לכל סוגי הכלים שנעים במרחב - תלת אופן, רכב קארגו המשנע סחורות, רכינוע ועוד - נוכל לאכוף מכירה לא חוקית שלהם ולהפעיל סנקציות כנגד חנויות ומוסכים מאולתרים. שיטת הרישוי צריכה להתייחס למשפחות של כלים על פי מטריצה של משקל, אורך, רוחב, מספר נוסעים, מיומנות נדרשת ועוד. זאת משום שהטכנולוגיה לא עוצרת, ואם נסדיר היום כלי אחד, בשנה הבאה יוכל לצוץ על הכביש כלי נוסף. כדי שלא נעסוק ברגולציה אינסופית, יש לתכנן כך שכל כלי חדש במרחב יוכל להיכנס לקטגוריה מסוימת, ובכך יושתו עליו הרישוי והדרישות המתאימות - ביטוח, טסט, רישיון נהיגה וכו'.

הכלים הזעירים שאמורים להוות חלופה יעילה, ירוקה ושקטה לנסיעות של "המייל האחרון", הפכו לאימת משתמשי הדרך. המדינה חייבת להתעורר משנתה ולייצר הסדרה שתסייע ביציקת תרבות רכיבה אמיתית באמצעות סיווג התחום הזה כתת-תחום של כלי הרכב על כל המשתמע מכך.

הכותבת היא סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו לתחבורה, בטיחות בדרכים וקהילה גאה

גם אחרי פסיקת בית המשפט, המילה האחרונה חייבת להיות בידי המחוקקים, שרשאים לפעול לשינוי התשתית המשפטית או לתיקון חוקתי. זה קורה בכל העולם

מיטל להבי

העתיד התחבורתי כבר נמצא ברחובות הערים, והוא קטן יותר, רועש יותר, אבל - מזהם פחות. עם זאת, אם לא נתייחס אליו כמו אל כלי רכב לכל דבר, כולל רישוי וביטוח, נמצא את עצמנו אבודים בתוך ים של גלגלים.

התפתחות הטכנולוגיה הביאה למרחב הציבורי סוגים שונים של כלי רכב שלא היו קיימים בו בעבר: אופניים חשמליים, קורקינטים, רכינועים, קלנועיות משופרות, והצעקה האחרונה בתחום - האיזי ריידר, כלי מפלצתי עם כידון וארבעה גלגלים שמגיע עד ל־40 קמ"ש, ושאינו מצריך אפילו רישיון נהיגה.

ריבוי סוגי הכלים הוא בעיה, ועליה מתווספת תרבות רכיבה קלוקלת. גם היעדר כללי הסדרה של הכלים מקשה על הרשויות המקומיות. ידיה של המשטרה כבולות. היא אמנם מחרימה כלים לא תקניים, אך בית המשפט משחרר אותם (כי כל מה שלא אסור - מותר!), מה שמפחית את המוטיבציה לאכיפה ומאפשר לכלים "משופרים" לדהור ברחובות בניגוד לחוק ולסכן את חיי שאר משתמשי הדרך.

כדי לפתור את הפלונטר נדרשת רגולציה מתאימה, בדגש על מספר רישוי ועל מבחני תקינות לכלים. בדיוק כמו ברכב פרטי, כל כלי יידרש במספר רישוי קבוע, בתשלום אגרה שנתית ובטסט. כך גם יהיה אפשר לאתר את הכלים המשודרגים ולהוריד אותם מהכביש לפני שיגרמו נזק. מספר רישוי קבוע יאפשר גם אכיפה באמצעים אלקטרוניים, בדיוק כפי שנעשה בנתיבי תחבורה ציבורית. כך תיאכף ביעילות גם רכיבה על מדרכות, עוד רעה חולה שעלינו למגר מן הרחובות.

שרת התחבורה מרב מיכאלי הכריזה שהיא מכוונת להסדרה, אך על פי המודל שהציעה, לא הכלי יקבל מספר רישוי - אלא הרוכב, קרי רישום פרסונלי שיהיה ניתן להעביר מכלי אחד לאחר. השיטה הזו עלולה ליצור פתח רחב להתחכמויות במעבר בין הכלים, ולכלים רבים שייפלו "בין הכיסאות".

הכלי עצמו צריך להיות מורשה, וכמו שבעלי כלבים יודעים שעליהם לגשת אחת לשנה לווטרינר לבדיקת חיית המחמד שלהם - גם בעלי הכלים הזעירים יצטרכו לעשות זאת.

ההסדרה תאפשר אכיפה אפקטיבית עוד בשלב מכירת הכלי. ברגע שתהיה התייחסות לכל סוגי הכלים שנעים במרחב - תלת־אופן, רכב קארגו המשנע סחורות, רכינוע ועוד - נוכל לאכוף מכירה לא חוקית שלהם ולהפעיל סנקציות נגד חנויות ומוסכים מאולתרים. שיטת הרישוי צריכה להתייחס למשפחות של כלים על פי מטריצה של משקל, אורך, רוחב, מספר נוסעים, מיומנות נדרשת ועוד. זאת, משום שהטכנולוגיה לא עוצרת, ואם נסדיר היום כלי אחד - בשנה הבאה יוכל לצוץ על הכביש כלי נוסף.

כדי שלא נעסוק ברגולציה אינסופית, יש לתכנן שכל כלי חדש במרחב יוכל להיכנס לקטגוריה מסוימת, כדי שיושתו עליו הרישוי והדרישות המתאימות - ביטוח, טסט, רישיון נהיגה וכדומה.

הכלים הזעירים, שאמורים לשמש חלופה יעילה, ירוקה ושקטה לנסיעות של "המייל האחרון", הפכו לאימת משתמשי הדרך.

המדינה חייבת לייצר הסדרה, שתסייע ביציקת תרבות רכיבה אמיתית באמצעות סיווג התחום הזה כתת־תחום של כלי הרכב, על כל המשתמע מכך.