אל תשכחו את דומא, ולא את בן אוליאל

כמה חפים מפשע יושבים מאחורי סורג ובריח במדינת ישראל? אני לא יודע, אבל אני משוכנע שהמספר אינו אפס. עניין של הסתברות. האם כל 15 אלף הכלואים בישראל זכו למשפט צדק? ודאי שלא, זה בלתי אפשרי.

מדינת ישראל כבר ערכה כמה משפטים חוזרים, שבסיומם נוקה שמם של נאשמים כדוגמת עמוס ברנס, חברי כנופיית מע"צ וכמובן רומן זדורוב, שנכון להיום ומבחינה משפטית הוא בחזקת חף מפשע.

טורי היום נסוב סביב עמירם בן אוליאל, המרצה את עונשו לאחר שהורשע ברצח משפחת דוואבשה בכפר דומא ב־2015, ואני מבקש להקדים ולומר שני דברים: אני לא יודע אם עמירם בן אוליאל רצח את בני המשפחה בכפר דומא או לא. איני קורא לשחרורו, אלא להעמדתו למשפט חוזר.

הדבר השני הוא שהפרשה הזו מחרידה. כל יום שבו עמירם יושב בכלא הוא בושה לכל ישראלי - ימין או שמאל, אין זה משנה. העוול שנגרם לבן אוליאל הוא בממדים כאלה שגוברים על כל שיוך פוליטי.

אין חולק על כך שהודאתו הראשונה של עמירם בן אוליאל נגבתה ממנו בעינויים. מודים בכך החוקרים, מודים עורכי הדין המעורבים, ומודה בכך בית המשפט עצמו. העינויים, אגב, היו כשרים למהדרין, וננקטו במסגרת הליך שמכונה "חקירת צורך". לאחר שבחקירה הזו הודה בן אוליאל ברצח, הוא המשיך להיחקר בימים הבאים חקירות "רגילות" ללא עינויים, וגם בחקירות האלה, הפלא ופלא, הודה עמירם במעשים.

בית המשפט, הסכיתו ושמעו, במקום לטבול מברשת עבה בצבע אדום ולכתוב באותיות ענקיות "לא תקין" על כל התנהלות החקירה, בחר לקבל את ההודאות המאוחרות של עמירם, שכן, לטענת בית המשפט, אלו ניתנו מרצונו החופשי. מי שלא בטוח שקרא נכון - מוזמן לחזור ולקרוא את השורות האחרונות. בעצמי קראתי אותן שוב.

צריך תועפות של ניתוק רגשי ויצירתיות כזו שמעוררת אי־נוחות בשביל להתייחס להודאות המאוחרות של בן אוליאל כאילו ניתנו מרצונו החופשי. צריך גם זדון בשביל זה, סליחה על המילה הקשה. האם זה סביר שבן־לילה התאושש עמירם מהעינויים ומהפחד, ולאחר בקשות "שוֹלם" הדדיות החליק כִיף לחוקריו, התחרט והודה במעשים? או שאולי אחרת. אולי היה הלילה שבין 17 ל־18 בדצמבר 2015 הנורא ביותר בחייו של האיש הצעיר? לילה שבו איבד את עולמו, שעות אימה שבהן קמו לתחייה סיוטיו הגרועים ביותר? אולי בסיום הלילה ההוא, משם ולעולם, עמירם בן אוליאל היה מוכן לחתום על כל נייר שיגיש לו החוקר, רק לא לחזור שוב למרתף? אני במקומו הייתי נוהג כך לבטח, אלא שבית המשפט הישראלי החליט: ההודאות ניתנו מרצון חופשי.

בשבועות הקרובים, בעז"ה, יתמנו בישראל ראש ממשלה ושר משפטים חדשים ורעננים. אני מנצל את הבמה ושוטח את תחינתי בפניהם: אל תחשו - תקנו את העוול. אין צורך לפשפש ולחקור, העובדות גלויות וזמינות לציבור. אני רוצה לחיות במדינה נאורה ושואפת צדק, ולא בכזו שמכשירה הודאות תחת עינויים כאילו פרוטוקול החקירה נכתב עבורה על ידי סוכני הקג"ב.