הם מזיעים ממאמץ. בטוויטר, בפייסבוק, בסרטונים שברור שהם מרגישים בהם לא נוח. כותבים ומדברים טקסטים של אנשי מקצוע שמספרים להם שאין ברירה, כל העולם נמצא ברשתות החברתיות והם חייבים להיות חלק ממנו. להתחבר לעם/לצעירים/לנשים בהיריון/לחתולים שמנגנים בין שתיים לארבע אחה"צ או לכל קבוצת מיקוד אחרת.
ברוכים הבאים לעולם הפוליטיקאים המגניבים. אסכולה שהיא כולה תוצר של יח"צנים ואנשי תוכן ופרסום, שהחליטו שאף אחד לא מצביע לאנשים רציניים שמדברים על מה שבאמת בוער וחשוב. עזבו אתכם מיוקר המחיה, או לא עלינו - מהסכסוך הישראלי־פלשתיני. תנו לנו "להגניב" את הציבור. אל תהיו כבדים, למי יש כוח? אנשים תקועים בפקקים ונאנקים תחת יוקר המחיה, אתם חושבים שהם באמת רוצים שגם תדברו על זה?
הנה, קמפיין של מפלגת העבודה, תחת השם הנורא "עבודה משותפת". כל בכירי המפלגה, בראשות היו"ר מיכאלי, מקיפים זוג צעיר ומנסים להבין מה מפריע לו במדינה, מה באמת חשוב. כתבו לנו, ספרו לנו, בואו נייצר מערכת יחסים. יש חללי עבודה משותפים, יש אפליקציות שיתוף שנמכרו במיליארדים, עכשיו מגיע קמפיין שכל מי שעיניו בראשו היה גונז במיידי. כי למה, בשם אלוהים, שמה של מפלגת העבודה צריך להיות כתוב בצמוד לשמה של מפלגה שסירבה להיות בקואליציה?
אבל מגניב זה מגניב. ואין ברירה. וככה אנשים רציניים, כמו ח"כ נעמה לזימי או ח"כ אבתיסאם מראענה, מוצאים עצמם מתאמצים מדי לספר סיפור של קלילות וחינניות. שרת התחבורה נראית כאילו האירוע הסתיים מבחינתה עוד לפני שהתחיל. האחרים מסביבה נראים כאילו מישהו זרק אותם לרחבת הריקודים רגע לאחר ששבר להם את הברך.
וכל מי שצופה בזה תוהה מדוע יש בזה צורך. הרי מיכאלי יכולה היתה להיזכר באמת כמי שפרצה דרך. אחרי הכל, היא מינתה מנכ"לית אישה, פתחה את הפתח לתחבורה ציבורית בשבת והיתה הראשונה לעשות מעשה נגד תופעת הקורקינטים שמסכנים חיי אדם.
אבל במקום להדגיש את ההישגים, היא מנסה לדובב זוג שחקנים אנונימיים לספר לה מה מטריד זוגות צעירים בישראל. אתם מתיימרים להוביל, להיות מנהיגים, להיות נבחרי ציבור, אין לכם מושג מהן הבעיות המהותיות שהציבור הישראלי מתמודד איתן?
אז כן, "המגניבות" פעלה בתחילת הדרך לטובתה של מיכאלי. בזמן שלעבודה היה אפיל של תה משקית מיובשת, מיכאלי הביאה איתה ניחוח של ארל גריי, חזק ומבושם: הנה, הגיעה ההיא שיכולה להגיע לקהלים חדשים - וגם לקהלות. אבל די, הצטרפתם לממשלה ועברתם שלב. אתם כבר ילדים גדולים, וכך גם הקהל שלכם.
הדר מוכתר, בת ה־20, יכולה וצריכה להיות כוכבת רשת. זה חלק מהסיפור שלה, מהבאזז, היא מוצר המדף שרק כשפותחים את הפקק מגלים שיש לו ריח. אבל פוליטיקאים רציניים, בעידן שבו הציבור נאנק, לא יכולים להרשות לעצמם להשתעשע ולשחק. בעת הזאת, להיות מגניב זה הדבר הכי פחות מגניב בעולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו