בחינת מלכות

הסתלקותה בטרם עת של מלכת בריטניה הותיר את נתיניה המומים ובוכיים. גם כאן, אנגלופילים מחו אף בהיחבא ומחלו בהנף יד מבטל על חטאי המנדט כאילו לא היו. המביט מהצד ישתומם; איך בעידן מתוקן ומתקדם קיים מוסד ארכאי כל כך, השם אדם אחד מעל השאר, ונתיניו עצמם הם אלו המממנים את אורח חייו הנהנתני בלא כל סיבה נראית לעין?

"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ. וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ...ְ אֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים... וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ".

זה פתולוגי, כנראה. ניתן ללעוג למוסד המלוכה ויש הרבה סיבות לעשות כן, אבל הצורך במלך הוא צורך עתיק וחוצה תרבויות. עם כל הדיבורים היפים על שיוויון וזכויות ושיוויון בכלל, אנשים נאורים ומתקדמים שמים על עצמם ביודעין מישהו בשביל לרוץ לפני מרכבתו ולהשתעבד לו. פעם זה היה נתון: המעמדות בעם היו משהו שנולדים אליו ולא היתה אפשרות לערער על סדר חברתי זה. אבל גם ביהדות בימי שמואל, כשהעם מבקש מלך וגם בעמי העולם היום, כשעמים יכולים לבחור, היצר הבסיסי אומר: כן. אנחנו רוצים להעניק את השליטה על חיינו הזה למישהו אחר.

למה אנשים תבוניים בוחרים בכך? ובכן, הצורך בסמל, בטקס, במהות מעבר לשגרתי והיום יומי-הישרדותי, מובנת לנו גם היום, בעולם הציני והמודרני שלנו. אנחנו צריכים משהו גבוה יותר, נשגב יותר, להעריץ, לשאת אליו עיניים. אנחנו צריכים שבחיים שלנו, שלעתים הם עלובים ומשממים, עצובים ומדכאים, תהיה נקודת חיצון, ציר שאנחנו יכולים להתלות בו שהוא קסום, אגדתי, שחוקי הטבע כמעט ולא חלים עליו, שונה בתכלית מהקיום הקטן שלנו. אנחנו צריכים להתייחס לאגדה הזאת בחיינו, ושיהיה לנו קשר אליה. אנחנו צריכים שאבק ממנה ידבק בנו. כי בכך שאנחנו נתינים של מלכות – דובקת גם בנו קצת מהמלכות הזאת. גם כשברור לכל שלעולם לא נהיה מלך או נסיכה, אנחנו מוכנים לשלם הרבה בשביל שההגדרה העצמית שלנו תכלול מלכות בתוכה.

ואנחנו? האם ניתן לדמיין מלך על ישראל כפי שאנחנו מתפללים לחידוש המלכות? קל להגיד "כן" כשחושבים על מלך כמו דוד, אבל כשלזיכרון מתגנבת גם האפשרות של אחאב, התשובה מהוססת יותר. כי כמו שמתריע שמואל, לא מדובר כאן בעוד רשות שלה איזונים ובלמים. לרשות כזאת הפועלת תחת חוקים ארציים אין קסם, והיא לא מהווה השראה לאיש. אז היי שלום אליזבת. היית מלכה טובה. לא רדית בעמך ופיזרת על שגרתו האפורה אבק מלכות. אנחנו מוותרים.