ליברמן קפץ עלי בתחנת דלק ונתן לי כסף

עצרתם בתחנת הדלק, הכנסתם את הפייה לרכב והמספרים מתחילים לרוץ מעלה. אתם מסתכלים לתוך הרכב שלכם. כיסא תינוק, חבילת חיתולים, דבש, חלב, ביצים, כמה ירקות.

בטלפון אתם גוללים על פני עוד פרסומת של הסבה להייטק, אולי עוצרים שנייה לקרוא, בכל זאת קשה לגדל שני ילדים בישראל. המשאבה עוצרת, אתם מסתכלים על המחיר, מסננים קללה ועוצרים לענות על השאלה היחידה שבה עדיין יש לכם השפעה על חייכם: עם קבלה או בלי קבלה.

פתאום קופץ עליכם אדם שהתחבא מאחורי המשאבה, "אדוני, גבירתי, קחו בבקשה 50 שקל ממני", "למה?" אתם שואלים, אתם לא קבצנים, אתם מעמד הביניים, לא תיקחו 50 שקל סתם מאדם זר רק כי התעצבנתם מהמשאבה, נכון?

"זו בטח איזו תרמית", אתם אומרים לעצמכם, אך האיש ממהר ודוחף את השטר לכיסכם, לא הספקתם להתנגד אפילו. האיש מתחיל לרוץ הרחק מכם, שלא תספיקו להחזיר, ותוך כדי כך צועק: "רק אל תשכחו להצביע ליברמן בקלפי".

אביגדור ליברמן הפחית בחודשים האחרונים את מחיר הדלק באופן מלאכותי, אך הפחתת מס הדלק אינה באה להקל על הציבור, היא באה לקנות קולות. טיפת הדלק הזולה מגיעה עם תג מחיר בגובה מיליארדי שקלים. היא לא שונה מרשת חינוך חרדית, מקצבת ילדים, מקרקע בקיבוץ, ממחיר למשתכן או מפנסיה תקציבית. כולן תוכניות להעברת כספים בתמורה לפתקים.

אתם תגידו שלא אכפת לכם, שאתם מעמד הביניים שמשלם את המסים, ואם מקילים עליכם במס, ואם הצלחתם לנגוס בעוגה התקציבית שאתם בעצמכם אפיתם, או לפחות מימנתם את המרכיבים שלה, אז מה טוב, הגונב מגנב פטור.

העניין הוא שעל הביס שנגסתם אתם תצטרכו לשלם, וכפליים. אם ליברמן חילק לבעלי הרכב שני מיליארד שקלים בהנחות מס, הכסף הזה יהיה צריך להגיע ממקום אחר. הוצאות הממשלה לא פחתו בשני מיליארד שקלים, אז יצטרכו לקחת ממקור אחר: יותר מס הכנסה, או מע"מ בעתיד, אם בגבייה ואם בהיעדר הפחתה עתידית.

סובסידיה לדלק גם לא עומדת בשורה אחת עם מדיניות ממשלתית הגיונית. המדינה מוציאה עשרות מיליארדים כדי לעודד תחבורה ציבורית והיא פועלת להפחית זיהום, בסבסוד דלק היא עושה את ההפך.

גם כלכלית אין הרבה היגיון בהפחתת מס דלק. בהינתן הוצאה ממשלתית קבועה, עדיף למדינה למסות צריכה ולא עבודה. מס דלק מעודד אתכם לא לנהוג, אבל מס הכנסה מעודד אתכם לא לעבוד. במשוואה הזו, מס הדלק יעיל יותר.

את ההפחתה במס הדלק אתם תראו בתלוש.

למדינה אין עץ כסף, אין לה עץ שוברים לדלק או עץ סובסידיות למעונות יום. למדינה יש אתכם, ארנקים מהלכים בדמות אדם, או נישומים בשפה המקצועית.

במקרה הזה ליברמן הוא הפרחח שעוזר לזקנה לחצות את הכביש בידו האחת, ובידו השנייה מכייס אותה בעודו דוחף לכיסה פתק לקלפי ולוחש לה, "עזרתי לך לעבור את הכביש, תצביעי לי". למרות כלכלת הבחירות המובהקת במקרה הדלק, ליברמן כמובן אינו היחיד. מיכאלי מוזילה נסיעות באוטובוסים, שאשא ביטון מחלקת מיליארדים למורים, גנץ מתדלק את הפנסיות התקציביות במיליארדים ולפיד עושה סלפי עם פזרני הכספים.

מי שכואב לו במשאבה צריך, כמו הגיבור של תחילת סיפורנו, להביט דווקא בחלון האחורי של הרכב שלנו. החלב והביצים נשלטים על ידי קרטל ממשלתי, כיסא התינוק והחיתולים נמכרים רק בתקן ייחודי שקבע קרטל, והדבש והירקות נשלטים על ידי מועצות חקלאיות.

יקר לכם באופן מלאכותי, אתם עובדים קשה אבל לאחרים יש יד בתוך הארנק שלכם, חגיגת סוף העונה תעלה לנו הרבה יותר בעתיד. מי שעוצם את עיניו לאור חגיגת חלוקת הכספים וכלכלת הבחירות, עלול לשלם על כך ביוקר.