בין ירי לדקירה - מאבדים את השייכות

אירועי הטרור, כן טרור ולא פשיעה, שאירעו בימים האחרונים בחברה הערבית, במיוחד רציחתם של העיתונאי נידאל אגבאריה מאום אל־פחם, ומנאר וחדרה חג'אג' מלוד, מוכיחים שארגוני הטרור הפלילי, ארגוני הפשיעה - אין להם כל קו אדום. כל עוד המשטרה גוררת רגליים, הממשלה לא דופקת על השולחן, החברה הערבית רדומה ולא מתקוממת, המצב רק ילך ויחמיר יותר ויותר.

לפי החשד, אגבאריה נרצח בעקבות איומים וירי על ביתו, ודרישה שישלם את הכסף שאחיו חייב לנושים המחזיקים בצ'קים ללא כיסוי. לקורבן לא היה כל קשר אליהם. כך גם האם ובתה מלוד שילמו בחייהן כי הפושעים לא הצליחו להגיע לאב המשפחה, השוהה בחו"ל בשל סכסוך.

מי שסבר שהגענו לשיא באכזריות הפשע והטרור הפלילי מיתמם או לא מכיר את המציאות. בכל פעם מתנפץ שיא חדש בשפל ובאכזריות של אותם אנשים. מי שרצח ילד בן 5, ירה כדור תועה והרג צעירה, הניח מטען חבלה ברכבה של צעירה - יגלה בכל פעם שיא חדש של אכזריות. חבל מאוד שרק בשנים האחרונות, אחרי שאיבדה את יכולת ההרתעה, משטרת ישראל מראה סימני פעולה. כיום זה כבר מעט מדי ומאוחר מדי.

הצעד הראשון של הממשלה הבאה - אם תקום כזו בנובמבר - צריך להיות ביטול הקו המפריד בין פשע פלילי ופשע לאומי - ולהכריז על החמרת כל חוקי הענישה הפליליים, ואולי אף להכפילם. מהחזקת סכין ועד סחר בנשק. לא ייתכן שערבי המכוון את נשקו כלפי יהודי יקבל עונש הגובל במאסר עולם, אבל כשהקנה מכוון כלפי ערבי אחר החוק ינהג אחרת. הרבה פעמים במקרה כזה העבריין ישתחרר ממאסר אחרי עריכת "סולחה" ואם ידאג להביא עדי אופי כמו מנהיגי ציבור וראשי רשויות, השופט יתרשם כי מדובר ב"מעידה חד־פעמית" ויקל בעונשו.

קשה להודות בזה וקשה יותר להכיר במציאות, אך לו היו נרצחים במדינת ישראל 75 יהודים מתחילת השנה על רקע פלילי, היו "נערפים" ראשיהם של כל מפקדי המשטרה. קרוב לוודאי שהייתה מוקמת ועדת חקירה ממלכתית ומופעלים כל חוקי החירום המנדטוריים, כולל מעצרים מנהליים. הערבים שנמצאים בשוליים הגיאופוליטיים ומתגוררים ב"חצר האחורית" של המדינה - בגליל, בנגב ובמשולש - פחות מעניינים כל עוד אין סכנה נרחבת או מטרד, עד כה, לרוב הציבור היהודי המרוכז בין חדרה לגדרה.

שורשיה של הפשיעה בחברה הערבית עמוקים מאוד, וסיבותיה מגוונות. מהיעדר מסגרת לצעירים הערבים בגילי 18 ועד היעדר כל שייכות למרחב, ליישוב ולמדינה. כאן טמון אתגר אסטרטגי לא פחות מאיום הגרעין האיראני. כי בהיעדר שייכות וחוסר אכפתיות, כרסום החברה הישראלית בכלל והחברה הערבית בפרט יהיה מהיר ומסוכן ביותר.

הפתרון להורדת הפשיעה אמנם לא יגיע מהכנסת, אך יושפע ממנה רבות. שם המשחק הוא שייכות. אזרחים שייכים המשולבים היטב במדינה שבה הם חיים ייהנו מאורח חיים טוב יותר. כשערבי המעז להיות חלק מהקואליציה ושואף להשפיע על הנעשה מתויג כ"תומך טרור" - לא תהיה שייכות, לא הזדהות, ובוודאי לא יהיה כל שינוי במציאות.