על הבטחות ועל חוסן לאומי

במשפחה שלנו יש אמרה שעיקרה - אל תבטיח לילד מה שאין בכוונתך לקיים, כי ילדים זוכרים.

הם חכמים. הבטחת - תקיים, או תסביר ותשכנע למה אי אפשר לקיים. אין שעשוע בחירות מהנה יותר מאשר לעמת את הפוליטיקאים עם ההבטחות שלהם. לעיתים הפער כה גדול, שהציבור מרים ידיים ואומר שבפעם הבאה לא יטרח להגיע לקלפי. לא מפתיע, אם כך, שציבור הבוחרים משתתף פחות ופחות בהליך הדמוקרטי. הם זוכרים הבטחות וכועסים.

אחת ההבטחות המהדהדות היא קיצור התורנויות למתמחים. לאחר שקרסו תחת העומס, הם שבתו. הגיעו איתם להסכם של קיצור התורנויות ל־26 שעות וליישומו ב־2022. הגיעה העת לקיים את ההסכם, ורק אז הודיעו להם שסליחה, אבל למדינה אין כוונה לממש את הבטחתה. למה? ככה. וכידוע, ככה זו אינה תשובה לגיטימית לאף שאלה.

מי שנקלע, שלא בטובתו, לחדר מיון בשעות הלילה, יכול לתאר, מכלי ראשון, איך נראה ואיך מתפקד רופא בשעה ה־24 או ה־30 של התורנות. העיניים טרוטות, הקשב אפסי, הסבלנות מינימלית. ידוע שחלק משיטות החקירה שמיועדות לשבור נחקרים היא מניעת שינה. אז מה יגידו רופאים שמגיעים לעבודה ב־7 בבוקר וממשיכים בעבודה במשך יממה וחצי?

רופא בכיר, מנהל מחלקה, סיפר לי השבוע שבניגוד לחלק מהקולגות שלו, שכנראה חוששים שבשל התפטרות המתמחים הם יצטרכו, חלילה, לחזור לעשות תורנויות, הוא תומך לחלוטין במאבק המתמחים. אני זוכר, הוא אומר, את הסיוט של ההתמחות. השעות הארוכות בלילה, שבהן אתה לא הופך לרופא טוב יותר, אלא למיזנתרופ. שונא אדם. קצר רוח. כל מה שרציתי אז, הוא מוסיף, היה לסיים את התורנות בשלום ומבלי שחלילה אעשה טעות שתעלה בחיי אדם. לאחר שנמתחה ביקורת על שר הבריאות, ניצן הורוביץ, על כך שלא יישם את ההבטחה למתמחים, פנה לראש הממשלה לקיים דיון בנושא. מאחר שהבחירות בעוד פחות מחודשיים, יש סיכוי טוב מאוד שהממשלה תחליט לממש את ההסכם ובכך תיתן שיעור לציבור בקיום הבטחות.

ולשיעור אחר: רון חולדאי, ראש עיריית ת"א - משרה שאליה נשא עיניים בעבר אותו שר בריאות ממש - הורה לתלות מפות שבהן מסומן הקו הירוק. אותו קו שציין את גבולות המדינה לפני מלחמת ששת הימים.

היסטוריה של מדינה והיסטוריה של עם הן דברים חשובים. רוב אוכלוסיית המדינה נולדה אחרי 1967, אז מנינו כשלושה מיליון וכיום יותר מתשעה מיליון. חלק גדול מהצעירים אינם מכירים את ההיסטוריה הקרובה שלנו, ולצערי, גם לא את הרחוקה. לא תיפול שערה משערות הידע שלהם אם יביטו במפה, יסתקרנו, וישאלו את המורה להיסטוריה במה מדובר, מה היה, ולאן אנחנו הולכים.

לתלמידים שלנו מגיע שמישהו יגרה את סקרנותם. המתנגדים לצעד של חולדאי חושפים בעצם את הפחד שלהם מהמציאות שאנו חיים בה, ופחד זה לא תוכנית עבודה. דיון בנושא דווקא יחזק את החוסן הלאומי. ואולי יעמת אותנו עם מה שהבטחנו לעצמנו כשמנינו רק שלושה מיליון.