אקורד הסיום של שקד

לפני ארבע שנים הופעתי בפני אנשים שביתם בשכונת נתיב האבות באלעזר נהרס באחת מההחלטות הגרועות בתולדות בג"ץ.

החורבות, הן הפיזיות והן הנפשיות, היו גלויות לעין.

בסוף ההופעה עזר לי אחד מהם לסחוב את הציוד שלי לרכב.

שאלתי אותו, בעקבות המשבר הזה, למי יצביע בבחירות, והוא ענה בלי היסוס: "איפה שאיילת - שם אני, היא היחידה שעושה משהו".

שקד, כשרת המשפטים, היתה התגשמות חלומם של אנשי ימין רבים: המהלך החכם של כריתת הברית עם ראש לשכת עורכי הדין דאז אפי נוה, כדי ליצור רוב בוועדה למינוי שופטים, יצר את התחושה שסוף־סוף יש ימין שיודע לא רק להיבחר אלא גם לשלוט. בזמן ששר התקשורת גלעד ארדן, מבכירי הליכוד, הקים תאגיד שידור ובגמלוניות האופיינית לשלטון הימין המליך עליו את יוצאי גל"צ, שקד עסקה במלאכה הסיזיפית של שינוי הדנ"א של מערכת המשפט בשקט, ועדיין בלי הפרובוקציה של סרטון הבושם המיותר, שהגיע קצת אחר כך.

מה שלא פחות חשוב - בעיני תומכיה, שגם אני נמניתי עימם - הוא שהימין הניצי, הנחוש והיעיל שלה נולד בתל אביב והיה מחויב גם לערכי הליברליות שהמטרופולין התל־אביבית מייצגת בחברה הישראלית.

איך איבדה שקד את המעמד הרם שהיה לה בקיץ 2018, כשרבים ראו בה יורשת פוטנציאלית לנתניהו, והאם היא עדיין יכולה לעשות משהו בקשר לזה?

השגיאה העיקרית והראשונה היתה שהיא קראה את השורה הראשונה בכתב האישום של נתניהו ככתבה וכלשונה: "מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו".

רובו העצום של הימין - חלקו כבר מהרגע הראשון וחלקו לאט־לאט, ככל שהתבררו העובדות בתיקי האלפים, קורא את זה אחרת: "מדינת ישראל נגד עם ישראל".

משפט נתניהו הוא ההוכחה הניצחת לכך שהימין יודע להיבחר, אבל לא יודע לשלוט. הזנב של החברה הישראלית - אליטות העבר השבעות שלה - מכשכש בכלב. ודווקא שקד, מי שייצגה את התקווה לשינוי, שיתפה פעולה עם מה שרוב הימין מזהה כ"הפיכה שיפוטית" שרקחו האליטות האלה, וחברה ל"ממשלת השינוי".

בכך היא כרתה במו ידיה את קברה הפוליטי, בעיקר כדי לארגן לבנט חלקת קבר משלו בהר הרצל אחרי מאה ועשרים.

אחר כך הגיעה האשליה שהיא תוכל למשוך את השמיכה לצד ימין בזמן שהיא הולכת לישון עם הורוביץ, מיכאלי, עבאס וגנץ. התברר שהם יודעים למשוך את השמיכה לא פחות טוב ממנה. זה התחיל בהכשרת החמץ בבתי החולים בפסח על ידי הורוביץ והסתיים באסון הכשרת הבנייה הפלשתינית הבלתי חוקית בשטחי C על ידי גנץ.

מול גל הטרור החמוש בלב ערי ישראל, שהתעורר דווקא כשהתנועה האסלאמית יושבת בקואליציה ומקבלת תקציבי עתק, "כאבי הבטן" ששקד הקפידה לדווח עליהם לציבור הפכו פאתטיים מיום ליום.

אבל את השגיאה השלישית שקד עוד יכולה לתקן.

שיקלי ודוידי פרשו מייד מהקואליציה, ולכן לא דבק בהם רבב. סילמן, שהיתה יו"ר הקואליציה, עשתה לשקד בית ספר ורשמה את הפלתה על שמה. שקד פספסה את הרכבות האלה, אבל יש לה הזדמנות אחרונה להתיישב בכבוד על הספסל ולחכות לימים טובים יותר, במקום להיזרק הביתה בבושת פנים. זה יקרה אם היא תודיע שהיא פורשת מהמרוץ כדי לא לשרוף קולות לימין. זה יהיה אקורד סיום אידיאולוגי שיכבד את הקריירה שלה ואולי יאפשר לה יום אחד לחזור בעידן שאחרי נתניהו.

אבל כדאי לשקד להזדרז: הנדל, האוזר ואפילו מתן כהנא, שקשה לייחס לו אידיאולוגיה כלשהי, עלולים לגנוב לה גם את המומנטום הזה.

הבחור שעזר לי לסחוב את הציוד, לא יצביע עכשיו ל"איפה שאיילת תהיה". אני מקווה מאוד בשבילה שהוא יזכור אותה יורדת מהבמה בקידה אלגנטית, ולא בבושת פנים.