ארנון סגל "בנטיסט מושבע", צבי סוכות "משת"פ עם ממשלת הזדון", ודניאלה וייס "מאתרגת את ממשלת השמאל". אלה האשמות שעד לפני שנה היו נשמעות כאילו נלקחו ממופע סטנד־אפ, אבל בחודשים האחרונים הן מוטחות ברצינות באנשי הציונות הדתית ובמתיישבים ביו"ש. לפעמים הן מלוות באמירות מזעזעות כמו ״נשמח אם יפנו אתכם מהבית״.
במהלך המשא ומתן להצלת היישוב אביתר ולאחר פינוי האזרחים ממנו היו שטענו כי צבי סוכות, לשעבר פעיל "עוצמה יהודית" ומהבולטים שבמתנחלים, משתף פעולה עם הממשלה, שהוא נכנע לשמאל שרוצה לפנות את הגבעה. השבוע אלה היו ארנון סגל ודניאלה וייס שסומנו. סגל, שמתמודד בבחירות המקדימות במפלגת הציונות הדתית, הואשם בתמיכה מוגזמת בבנט ובקידום מדיניות שמאל, ודניאלה וייס, מראשונות המתיישבות בשומרון וממקימי היישוב קדומים, הואשמה שתכננה את מבצע הקמת המאחזים לאחר התפטרות בנט כדי לא להביך אותו.
איך נאמר? האמת לא בדיוק מסתדרת עם ההאשמות הללו. צבי סוכות התעקש שהצבא יסקור את אדמות היישוב שהקים כדי לשוב אליו בברכת המדינה בהמשך, ארנון סגל מתח ביקורת על הממשלות השונות בשנים האחרונות בצורה די שווה, ודניאלה וייס פרסמה עלונים על מבצע ההיאחזות כבר בתחילת אפריל, לפני שבנט עצמו ידע שהוא מתכוון להתפטר.
אנחנו חיים בדמוקרטיה ולכל אחד שמורה הזכות לבקר אחרים כאוות נפשו, אבל לטעמי, נחצו פה קווים אדומים. הקו האדום הראשון שנחצה קשור בניסוח. לא משנה עד כמה אי־ההסכמה עמוקה, האנשים הללו, שהקדישו את חייהם לעם ישראל, לארצו ולמדינתו, אינם בוגדים. הקו האדום השני נחצה במהות. כיצד זה הגיוני שמשתמש פייסבוק בדוי מפקפק באהבת הארץ של אדם שעבר עם משפחתו לגבעה נידחת, בעוד הראשון יושב בביתו הנוח? באיזה עולם מבקרת אישה את התמיכה בריבונות ישראלית של אדם שמתגורר במזרח ירושלים ופועל יום־יום למען זכויות יהודים בהר הבית, כשהיא לא עשתה מקצת ממה שעשה הוא?
ממתי מדקדקים אנשים בתזמון מבצע התיישבות שכמוהו לא נראה שנים, בעוד הם לא העלו בדעתם להקדיש את חייהם למפעל ההתיישבות כמו שעשתה דניאלה?
ביקורת היא לא רק רצויה אלא הכרחית במדינה כמו שלנו, אבל ראוי שלא משנה כמה נוקבת הביקורת - היא תגיע מלווה בקורטוב צניעות של המבקר ובהכרה בזכויותיו של מושא הביקורת. חשוב לא פחות הוא החיבור למציאות. גם אני הייתי שמחה ליישב את כל חבלי ארץ ישראל כאוות נפשי, לעלות להר הבית בכל שעה וכהנה וכהנה זכויות שכיום נשללות מיהודים במדינת ישראל. לצערי, זה אינו המצב, וראוי שאת הביקורת הנוקבת על מהלכים כאלה או אחרים נכניס להקשר. פשרות הן כורח המציאות, גם אם הן לא פשוטות וגם אם הממשלה שאיתה מתנחל אחד נושא ונותן היא כזו שקשה, כמעט בלתי אפשרי, להשלים עם קיומה. כולנו היינו מעדיפים לקבל את הכל כל הזמן, אך לפעמים עדיף חלק משום דבר - או במילים אחרות - מוטב סקר קרקעות אחד ביד, משתי גבעות ריקות על ההר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו