כחול לבן - מפא"י החדשה על סטרואידים

הדיבורים על המיזוג בין כחול לבן לתקווה חדשה עוסקים בפוליטיקה קטנה: מי שותה למי מנדטים, מי נחשב ימני, או ממלכתי, או מרכז; מסבירים לנו באולפנים איך זה משפיע על ליברמן או על מיכאלי, סוקרים מסבירים מי נוטה לאן, גרפים נוצצים ליד ראשי המפלגות, ופרשנים מתווכחים על השאלה החשובה בעולם: האם נתניהו יחזור להיות ראש הממשלה?

הבעיה היא שהשאלה הזו לא חשובה כמו שאנשים חושבים.

אני אמנם חבר ליכוד ופעיל ליכוד, וברמה האישית אני מעוניין שהליכוד יחזור לשלטון, אבל חשוב לי מזה הוא הרעיון שאנשים צריכים להצביע למפלגה שתייצג את תפיסת עולמם, ושתקדם מדיניות שמיטיבה עם כלל אזרחי ישראל.

להכניס ללפיד אצבע בעין כדי שהגוש יוכל להכניס לביבי שתי אצבעות לשתי העיניים אינה סיבה מספקת להצביע למפלגה.

מילים כמו ממלכתי, גוש או מרכז אינן אומרות דבר, ופוליטיקה אינה טלנובלה. הפוליטיקה חשובה מכדי שניקח אותה בחוסר רצינות שכזה. חבל שהסוקרים שנתנו לכחול לבן־תקווה חדשה 13 מנדטים, לא שאלו את הנסקרים מה תשובתם מייצגת בעצם, מה המדיניות שאותה היא מקדמת. בכנסת היוצאת פעלו המפלגות המרכיבות את כחול לבן בארבעה מישורים:

במישור הראשון, בני גנץ כשר הביטחון ייצג בעיקר את בעלי הפנסיות התקציביות. מלחמתו העיקרית של הגנרל גנץ היתה באוצר - פחות כסף לטנקים, למטוסים ולאימונים, יותר כסף לפורשי צה"ל בגיל 42, בעלי הפנסיות התקציביות, יותר פנסיות גישור למיניהן. מיליארדים רבים עברו מהאזרחים אל אחת מקבוצות הלחץ החזקות במדינה.

במישור השני, חבר מפלגתו של גנץ, מיכאל ביטון, עסק בהגנה על קבוצת לחץ אחרת: הלובי החקלאי. כיו"ר ועדת הכלכלה הוא שם את כובד משקלו על כך שמקסימום כסף יעבור מהאזרחים ללובי החקלאי. ביצים וחלב בישראל יקרים ב־100%-70% מאשר בחו"ל, גם הפירות והירקות יקרים מאוד, ומשפחות בישראל קורסות תחת יוקר המחיה. ביטון נלחם בהן כדי לשמר את כוחו של הלובי החקלאי.

במישור השלישי, גדעון סער נלחם כדי לשמר ולחזק את כוחן של הפרקליטות ושל מערכת המשפט. לא רק שמנע רפורמות חשובות במישור הפלילי, הציבורי והחוקתי - התחומים האלה אף הלכו אחורה, שלטון החוק הפך לפלסטלינה בידי יועמ"שים, פרקליטים ושופטים.

המישור הרביעי הוא ההסתדרותי. תחת סער כשר משפטים ויפעת שאשא ביטון כשרת החינוך התחזק מעמדן של ההסתדרות והסתדרות המורים כגורמים בלתי שקופים והרסניים למשק. לא נעשה דבר כדי לרסן את כוחם של גופי הסחיטה הלא שקופים.

כחול לבן־תקווה חדשה היא בעצם מפא"י החדשה, ברית רופפת של קבוצות לחץ המעוניינות לבזוז חלק גדול יותר מהקופה הציבורית.

לא השמאל הסוציאליסטי המעוניין בשוויון, ולא הימין המעוניין בחירות כלכלית צריכים לסבול את ברית המחוברים והמקומבנים.