מי מפחד מממשלת אחדות?

אחת המילים הנפוצות ביותר בנאום הכניסה של לפיד לתפקיד ראש הממשלה היתה המילה "יהודי" בווריאציות שונות.

הסיבה ברורה: לפיד הגיע ללשכת ראש הממשלה כשהוא נישא על כתפיו של נפתלי בנט, שארגן לקואליציית השינוי שבריר קטן וקריטי מקולות הציבור המסורתי בישראל - ציבור עצום שבלעדיו אין שום סיכוי להגיע לשלטון. עכשיו, כשבנט פרש (וכדרכו בקודש השאיר אחריו מפלגה במצב של עיי חורבות), לפיד - אם הוא שואף להיות יותר מאשר ראש ממשלת מעבר - צריך בדחיפות למצוא את הדרך להפסיק להיות סדין אדום בעיניו של הציבור הזה.

הסלידה של הציבור המסורתי מלפיד מזכירה מאוד פוליטיקאי אחר, שגם הוא כמו לפיד חתר בנחישות מרשימה לראשות הממשלה, וגם הוא כמוהו הצליח איכשהו לכבוש אותה מהאגף השמאלי של המפה הפוליטית, אחרי המהפך ההיסטורי של 1977.

שמו של האיש: שמעון פרס.

עבור רבים מבני עדות המזרח המסורתיים פרס היה יורשה של מפלגת־אם שנואה - מפא"י ההיסטורית, עם הדי.די.טי הנודע לשמצה, ממש כמו לפיד שנתפס כיורשה של מפלגת־אב שנואה -"שינוי" של טומי לפיד. גם האתגר המרכזי שאיתו צפוי ראש ממשלת ישראל להתמודד בשנים הקרובות דומה לזה שאיתו התמודד פרס בהצלחה ב־1984: האתגר הכלכלי של יוקר המחיה, שצפוי על פי תחזיות חלק מהכלכלנים להחריף בשנים הקרובות כתוצאה מהשפעות הקורונה והמלחמה באוקראינה על הכלכלה העולמית. ההתמודדות של ממשלת פרס, שהוקמה בתנאי אינפלציה של 440 אחוז, עם המשבר הכלכלי של זמנה היא אחד הפרקים היותר מוצלחים בקריירה הציבורית הארוכה שלו, והלקח שיכול לפיד ללמוד מדרכו של פרס הוא אחד ויחיד:

הצלחתו של פרס להגיע לשלטון לא נבעה מכך שהוא הצליח להתחבב על הציבור המסורתי באמצעות חזרה כפייתית על המילה "יהודי" בנאומיו. גם ההצלחה במיגור האינפלציה לא נבעה מכך שהוא נהנה ממנהיגות שכל הגורמים הרלוונטיים במשק לא יכלו להתנגד לה, ועל כן מיהרו להסכים למהלכים הקיצוניים של הקפאות השכר והמחירים, שנדרשו להבראת המשק. שתי ההצלחות האלה נבעו מצירוף מילים שהוא ה"אברה קדברה" של הפוליטיקה הישראלית - ממשלת אחדות.

הכוונה, כמובן, לאחדות אמיתית, בין שתי המפלגות הגדולות: המערך של פרס והליכוד של שמיר אז; הליכוד של נתניהו ויש עתיד של לפיד כיום. התיעוב ההדדי וחוסר האמון היו גדולים גם אז, אבל גודל האתגרים שעמדו בפני מדינת ישראל הכריע את הכף - וממשלת האחדות הוקמה והסיגה את האינפלציה לערכים שפויים, ואת צה"ל לרצועת הביטחון בלבנון.

אחרי הבחירות נתניהו כנראה יקבל שוב את המנדט להרכבת הממשלה, ונראה שהטלפון הראשון שלו יהיה ללפיד. נתניהו יציע ללפיד להיות שמעון פרס (להבדיל - כי לפיד, כידוע, לא הקים "מפעל טקסטיל" בדימונה). אבל כאן נמצא ההבדל הגדול בין לפיד לפרס: פרס היה ראש מחנה שהאידיאולוגיה שלו לא התמצתה במשפט "רק לא שמיר". מה שעלול למנוע מלפיד את הכניסה לנעליו של פרס הוא לא התרחקותו מהדת היהודית, אלא הקרבה היתרה שלו לדת הרל"ב.