התקשורת הרוסית בישראל מציגה: גאווה ודעה קדומה

עשרות שנים בימי הגאווה אני חווה מציאות אבסורדית, הייתי אומרת סכיזופרנית: חצי האונה הישראלית שלי נהנית מהעלאת מודעות, מקידום זכויות ומדמויות גאות חיוביות – כל מה שהמדיה והמציאות סביבי מציעות לי בחג הגאווה; בדיוק באותו הזמן, חצי האונה השנייה, הרוסית שלי, מותקפת בבורות ובהומופוביה בדיוק באותן עוצמות - מכל מקום אפשרי.

קשה להסביר את הפרדוקס הזה, כמו טפיחה על השכם יחד עם אגרוף לאמצע החזה. ככל שעוברות השנים, אני פחות מבינה למה בני הדור שלי, בעלי זהות היברידית ודעות פרוגרסיביות כמו שלי, נותנים לזה לקרות. בהם גם האחראים למדיה בשפה הרוסית בישראל, שהייתי מצפה מהם ליישר קו עם הישגי החברה ישראלית בנושא להטב"ק.

אז איפה נגמרת ייחודיות תרבותית ומתחילות תוקפנות והפרה בוטה בזכיות הפרט, והאם יש סיכוי לשינוי? אולי דווקא האמירה "בתרבות שלהם ככה זה מקובל" היא בדיוק ביטוי להתנשאות מעל תרבויות אחרות גם בכל הקשור לזכויות נשים וילדים, אלימות במשפחה וערכים פטריארכליים.

בחודש הגאווה המדיה בשפה הרוסית, בארץ וברוסיה עצמה, גועשת ומבעבעת. במגזר דוברי הרוסית בישראל המגוון ישנם עימותים על הלגיטימיות של מצעד הגאווה ("במה יש להתגאות?") והורות להטב"קית ("איך נותנים להם לגדל ילדים"). בקרב אנשי המדיה הישראלית בשפת דוסטויבסקי מתנהל דיון חשוב: "להט"ב – בעד ונגד". מתסכל לראות שכמות לא מבוטלת של אנשי תקשורת נוטים להתבלבל בין פדופיליה, זואופיליה והומוסקסואלית.

עולים רבים ניזונים מערוצי תקשורת רוסיים שמשרתים את המשטר, ובהם מתנהלת שטיפת מוח כנגד "ערכי המערב המנוגדים לערכים המסורתיים". באותם כלי תקשורת מסבירים שכדי להפוך להיות להט"ב מספיק שקטין פשוט ייחשף ללהט"בים אחרים. שם מותר לצחוק ולהגיד שכנראה זה עובר באוויר כמו חיידק. נראה שהמשטר הרוסי הנוכחי חרט על דגלו את טיהור העם מלהטב"ק. וזה מדאיג.

הנה דוגמה נוספת: תעמולה רוסית בהקשר לפלישה לאוקראינה כללה את ההסבר הבא: "אנחנו לא יכולים להפקיר את אחינו בדונייצק ובלוהנסק לידי להטבו-נאצים אוקראינים, שהתכוונו להעביר מצעדי הגאווה ולזהם את הילדים הרכים. חייבים להציל את העם".

חמור מזה, באחת מתוכניות הריאליטי בסגנון האח הגדול בשם "מצא את ההומו" הגדילו לעשות, ו"המומחה" (שבמקרה הוא איש דת נוצרי פרבוסלבי וסלב, ההומופוב הכי ידוע ברוסיה) צריך... כן צדקתם, לזהות את "ההומו". נשגב מבינתי מיהם ההומוסקסואליים שמוכנים להשתתף בתוכנית מזעזעת כזאת שהיא התגלמות ה"לחם והשעשועים" המודרניים.

גם בתקשורת הרוסית בישראל ניתן למצוא תעמולה רעילה נגד להט"בים ואחרים. בימים האחרונים פורסמה כתבה באתר של ערוץ 9 הישראלי, שסקרה את מצעד הגאווה בטון מתנשא ולעגני. המחבר קרא למשתתפי המצעד "פגועים" ורמז רמז עבה על זואופיליה: "איזה חיות המשטרה", כתב, "בדיוק הם השתתפו בהגנה על המצעד, וכיצד אותן חיות היו אמורות לסייע - לא מובן". והוא המשיך וכתב: "לא היו שם 70 פגועים אלא יותר מ־100,000" או "איך אפשר ששלטון יאפשר לאלה לפגוע מינית בילדים?!". הכתבה גם זכתה לתגובות כגון: "אכן פגועים במוח. הלוואי שהיו יושבים בשקט, שאף אחד לא יידע על המחלה שלהם".

במחקר שנערך עבור לשכת הפרסום הממשלתית לצורך הארכת הזיכיון, נמצא כי ערוץ 9 הוא הערוץ הנצפה ביותר בקרב אוכלוסיית עולי חבר העמים, עם 51% צפייה – פער ניכר על פני יתר הערוצים דוברי הרוסית הנקלטים בשידורי הכבלים והלוויין בישראל. הערוץ שתוכנן ויכול היה להוות גשר בכל הקשור לפערי המנטליות, עושה את ההפך המוחלט. פופוליזם זול כמו זה משמר את יוצאי מדינות חבר העמים בתודעת ימי הביניים – אך פוגע בעתיד של כולנו. הרי מדובר בהורינו, ובהם להטב"קים יוצאי חבר העמים מבוגרים או עולים חדשים.

ההתמודדות עם ערוצי תקשורת ישראליים ברוסית שמחליטים ליישר קו עם המדיה הרוסית – מכרסמת ופוצעת בכל פעם מחדש. אני לא מוכנה לשמוע יותר "ככה זה בתרבות שלהם". זה עניין של כולנו, של כל החברה הישראלית. היכן מי שאמורים לטפל בגזענות בחברה הישראלית? אני קוראת לכן ולכם, הקוראות והקוראים, להתגייס ולהתנער מתופעות כאלה. עזרו לנו ליישר קו בכל הקשור לחופש ולכבוד הפרט בכל שפה שהיא, כדי שערוצי התקשורת ברוסית בישראל יבינו שיש אפס סובלנות ושום לגיטימציה לשנאה.