חינוך מיני? לא תודה

שני מאפייניו הבולטים של לימוד חינוך מיני כמקצוע חובה בבית הספר, הם החוצפה והקלות • החוצפה שבה פקידי מדינה מרשים לעצמם להתקרב אל ילדינו ובידם סט של תכנים מיניים • והקלות שבה אנחנו, ההורים, מנערים מעלינו את האחריות

עדיף שתלמדו את ילדנו מתמטיקה ואנגלית (אילוסטרציה)

שניים מילדיי עדיין נהנים משירותיו של משרד החינוך. עם זאת, אסרתי עליהם להשתתף בפעילות פוליטית מטעם השמאל הנערכת בתוך בית הספר. למשל, אם יתבקשו להשתתף בפעילות הקשורה לעניין הלהט"בי, עליהם לקום ולהגיד שהם צריכים ללכת כי אבא לא מרגיש טוב.

והנה מתרגשת על ראשי ילדינו פעילות פוליטית נוספת הכרוכה בכפייה. החל משנת הלימודים הבאה יילמד החינוך המיני כמקצוע חובה כבר מכיתה א', ומכיוון שבגילים האלה הילדים לא יכולים פשוט לקום ולצאת מהכיתה כפי שאבא אמר - הבעיה עוד יותר חמורה. מה יעשה הורה מודאג כמוני בשעה שבית הספר רוצה ללמד את ילדי כיתה א' שיעור בעל השם הסובייטי "חדוות הגדילה", או להדריך את בתי בת ה־7 איך "להתמודד עם מצבי פיתוי"? הרעיון שלפיו ילדיי הקטנים יצטרכו להידרש לסוגיות שהן עדינות ורגישות גם עבור אנשים מבוגרים מזעזע אותי.

אני בהחלט מזהה סכנה. לא סכנה של "נגיעות מתאימות ולא מתאימות" בגיל 7, אלא סכנה לנפשם של הילדים מתוך המערכת עצמה.

שני מאפייניו הבולטים של המיזם המעוות הזה הם החוצפה והקלות. החוצפה שבה פקידי מדינה מרשים לעצמם להתקרב אל ילדינו שרק אתמול סיימו גן חובה ובידם סט של תכנים מיניים.

בעולם מתוקן האנשים האלה היו צריכים להיעצר על המקום ולהילקח לתחנת המשטרה.

ההיבט השני של אותה תופעה הוא הקלות שבה אנחנו, ההורים, מנערים מעלינו את האחריות לחינוך הילדים ומעבירים אותה לידי המדינה. את העניינים הרגישים והעדינים ביותר אנחנו מפקידים בידיהם של אנשים שאותם איננו מכירים ואשר משרתים מערכת שמוכיחה את עצמה יום־יום כבינונית וכזו שמייצרת מוצר נחות.

האם אני מבקש מבית הספר שילמד את ילדיי משהו מעבר ללימודי מתמטיקה ואנגלית? שאלה טובה. לאורך שנים היה ה"משהו" הזה העמקת זכר השואה, תולדות הציונות ואהבת הארץ.

כשנכנס למערכת החינוך הכישלון המוסרי המכונה "האחר הוא אני", התחלתי לחשוד. עם השנים המשיך משרד החינוך בקו הזה והרביץ בילדיי שלל מסרים זרים ומוזרים שבינם לבין עולמי היהודי והלאומי אין דבר משותף. אם היוזמה האחרונה אכן משקפת את הערך המוסף שאותו רוכש הילד בביה"ס, אזי חובתי כהורה לומר "תודה, אבל לא". אם זה המצב, למדו את מקצועות החובה בלבד, ומשם והלאה עזבו את הילד לנפשו.

כשתגיע השעה הנכונה, בכל גיל שבו תגיע, תלמד ילדתי על המיניות באופן טבעי, ספונטני; תהא זו הסתודדות נרגשת עם אחותה הגדולה או שיחה לילית במטבח עם אימוש.

בכל מקרה, ההשכלה המינית של ילדיי אינה עניינו של המורה ואפילו לא של המדינה. אצלנו בבית המין הוא מתנה מאלוקים ואינו נסב על פחד, סכנה והטרדות. השיעור הראשון בחינוך המיני של ילדיי הוא "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". אם המסר הזה הובן כהלכה - כל השאר יבוא מעצמו, עם משרד החינוך ואפילו בלעדיו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר