ימנים, תפסיקו לרדוף את בנט

בשנה הראשונה לשלטונו, ראש הממשלה בנט לא סטה כהוא זה מדרכו המדינית־ביטחונית, להבדיל מכל קודמיו • אז למה דווקא הוא עובר מסע הסתה והכפשה חסר תקדים?

בנט בישיבת הממשלה (ארכיון), צילום: עמית שאבי

מרבית ראשי הממשלות מהימין קיבלו החלטות המנוגדות לדרך הימין שבשמה נבחרו.

מנחם בגין ויתר על כל סיני עד הגבול הבינלאומי ועקר את יישובי סיני. הוא חתם על הכרה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני והציע את תוכנית האוטונומיה.

יצחק שמיר דבק יותר מאחרים בדרכה המדינית של מפלגתו. עם זאת, הוא הלך לוועידה הבינלאומית במדריד, אחרי שנים שבהן התנגד נחרצות לוועידה כזו. ובמלחמת המפרץ הוא הבליג על ירי הטילים לעבר ישראל.

אריק שרון היה הפטרון של ההתיישבות ביש"ע. הוא עלה לשלטון על בסיס העיקרון של "דין נצרים כדין תל אביב", הוביל לתוכנית ההתנתקות, לנסיגה מרצועת עזה עד קווי 67' ולעקירת גוש קטיף, וכבונוס - עקר גם את יישובי צפון השומרון.

נתניהו, שהוביל את ההתנגדות לאוסלו, חתם על הסכם חברון ונסוג מרוב שטחי העיר ומשטחים נוספים ביו"ש בעקבות הסכם וואי. הוא הביע בנאום בר־אילן תמיכה בהקמת מדינה פלשתינית. הוא ניהל מו"מ עם אסד האב ועם אסד הבן על נסיגה מהגולן לקווי 67' ועקירת היישובים. אף שבמשך שנים הוא נשא את דגל העמידה האיתנה מול הטרור ואת נס ההתנגדות לעסקאות חליפין עם ארגוני הטרור, והיה למותג בינלאומי של עמידה נחרצת מול הטרור - הוא חתם על עסקת שליט, שבה שוחררו יותר מאלף מחבלים שבהם רוצחים רבים, וחלקם שבו ורצחו יהודים אחרי שחרורם. הוא הבליג על טרור ההצתות מגבול עזה, וממש בימים האחרונים לשלטונו אסר על מצעד הדגלים לעבור בשער שכם. כשר בממשלת שרון, הוא הצביע בממשלה ובכנסת בעד עקירת גוש קטיף.

ראש הממשלה היחיד מן הימין שאינו נמנה עם הרשימה הזו הוא בנט. בשנה הראשונה לשלטונו, הוא לא סטה כהוא זה מדרכו המדינית־ביטחונית. להבדיל מכל קודמיו, אי אפשר להצביע על רשימת החלטות "שמאלניות" שלו. ודווקא הוא עובר מסע הסתה והכפשה חסר תקדים, קריאות "שמאלן", "בוגד" ו"נוכל" ואיומים על חייו ועל חיי בני משפחתו.

למה הם רודפים אותו? אך ורק מסיבה אחת: בשל עצם העובדה שהוא יושב על כיסא ראש הממשלה, שרשום בטאבו על שמו של מי שנסוג מחברון, שחרר מחבלים ורוצחים, הסכים לנסיגה מהגולן, הבליג על טרור ההצתות ותמך בהתנתקות.

מתנגדי ראש הממשלה, שאינם יכולים להצביע על החלטות ומעשים של ממשלתו המנוגדים להשקפת עולמו ולמדיניותה של ימינה, מצביעים על כך שהוא הקים ממשלה עם מרצ ועם רע"מ; "תומכי הטרור", שכנראה כשרים לשבת רק בקואליציה שבראשה עומד אבו־יאיר.

אולם במה נבחן ראש הממשלה - במדיניותו, בהחלטותיו ובמעשיו, או בהרכב ממשלתו? הממשלה עם מרצ ורע"מ היא הראשונה מאז ועידת מדריד (1991) שאינה מנהלת מו"מ עם הפלשתינים. בנט הוא ראש הממשלה היחיד אחרי הסכם אוסלו שמתנגד למדינה פלשתינית ומצהיר על כך בגלוי. הממשלה עם מרצ ורע"מ החליטה על תוכנית לאומית לפיתוח ההתיישבות בגולן; תוכנית שלא היתה כדוגמתה מראשית ההתיישבות בגולן, לפני 55 שנים, ושרי מרצ תמכו בהחלטה. דווקא הממשלה הזאת החליטה על הקמת 14 יישובים חדשים בנגב אחרי עשרות שנות קיפאון. הממשלה הזו שינתה את מדיניות התגובה מול עזה, וכעת - כל הפרת הריבונות הישראלית, כולל שיגור בלונים ועפיפונים, נענית בתגובה קשה.

ישראל החריפה את המב"ם (מערכה בין מלחמות), ועל פי מקורות זרים תקפה, לראשונה, באיראן עצמה. היא חידשה את האופציה הצבאית נגד הגרעין האיראני, ותחת הממשלה הזו - מצעד הדגלים צעד בשער שכם. העובדה שכל הפעולות הללו נעשו תחת ממשלה שמרצ חברה בה ורע"מ שותפה בקואליציה שלה, מחזקת את הלגיטימיות הציבורית לדרך הזו.

בימים אלה אנו מציינים שנה לממשלת בנט, ועל סמך העובדות - מן הראוי שמתנגדי בנט ורודפיו מימין יחשבו מסלול מחדש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר