תנו לנוער לעבוד

קרוב לחצי מיליון תלמידים בחטיבות העליונות (כיתות י' עד י"ב) ייצאו ב־20 ביוני לחופשה ארוכה שתסתיים רק ב־1 בספטמבר. רבים מהם מעוניינים לעבוד, חלקם מחפשים עבודה "בנרות" ולמרות זאת - אינם מוצאים. בשיח התקשורתי ובמרחב הציבורי שומעים בעיקר על קשיי החברות בהיי־טק לגייס עובדים מיומנים.

אמנם יש מחסור במהנדסים ובמתכנתים, אבל מעבר לכך - יש עשרות אלפי משרות פנויות בענפים אחרים המשוועים לעובדים: בתעשייה המסורתית, בענף המזון וההסעדה, ברשתות המסחר, הקמעונאות והאופנה ועוד. משבר כוח האדם פוגע כמובן במעסיקים, אבל מזיק למדינה כולה: הוא מעכב משמעותית את הצמיחה הפוטנציאלית בימי "פוסט־קורונה" כאשר המשק נערך לתקופת אינפלציה, ופוגע בכלכלת המדינה שנמצאת בגירעון של מיליארדי שקלים.

אין סיבה שבני הנוער לא ייקחו חלק משמעותי בשוק העבודה בזמן החופשה - רק מי שמעוניין בכך, כמובן. גם ההורים עשויים להעדיף שהילדים ייצאו לעבוד במקום להיות מול המסכים - וכך גם יספגו ערכים ולעיתים אף יעזרו בכלכלת משפחתם (יש לכך חשיבות כפולה לאחר שבנק ישראל העלה את הריבית הבסיסית במשק, דבר שייקר את המשכנתאות וההלוואות שנטלו משפחות רבות בישראל).

למעט מקרים ספציפיים, ילדי ישראל אינם מקבלים באופן מסודר חינוך פיננסי במסגרת מערכת החינוך; יציאה לעבודה, קבלת משכורת והיכרות עם מושגי בסיס כמו "ביטוח לאומי" או "מס הכנסה" יקנו להם ידע בעל ערך רב להמשך חייהם.

אבל כדי שזה יקרה, יש צורך שגם המעסיקים ומקבלי ההחלטות יבינו זאת. המעסיקים, שחלקם עדיין לא רואים בבני הנוער "כוח עבודה", צריכים לגלות פתיחות מחשבתית ולהבין שהנוער יכול לסייע להם - ולו זמנית; זו גם יכולה להיות השקעה לטווח ארוך, כי אולי בני הנוער ימצאו ענין בתחום ויחזרו לעבוד אחרי הצבא במקום שבו התחילו, ואותו הם מכירים ואוהבים. אבל יותר מכך, מקבלי ההחלטות במדינת ישראל חייבים להבין את הפוטנציאל הגלום בנוער העובד (שכרגע לא לומד) ולפעול באופן פרו־אקטיבי כדי להגביר את השתלבותם במקומות הנדרשים בשוק העבודה.

ניתן לעשות זאת באמצעות מתן תמריצי מס למקומות עבודה שמעסיקים בני נוער, סבסוד חלקי של המדינה למשכורת שהנער/ה העובד/ת מקבל, או אולי מענק כספי של 1,000 שקלים לכל מעסיק שנער/ה עבדו אצלו במשך יותר מחודש במהלך החופש הגדול. אלה רק כמה דרכים אפשריות, ויש כמובן נוספות. אבל עד שזה לא יקרה, לא יהיה שינוי משמעותי - וכולנו נצא נפסדים: המדינה, המעסיקים, בני הנוער וההורים.

עו"ד עמית גרוס הוא מומחה לדיני עבודה