האופוזיציה ממהרת לשום מקום: תהליך הדעיכה של ממשלת בנט־לפיד ייקח זמן

1 פרישת סילמן והפגנת השרירים הלאומנית־דתית של רע"מ ומועצת השורא, הציתו את דמיונם ואת תקוותיהם של חברי האופוזיציה שהנה, אוטוטו, הממשלה נופלת. בהתאם לכך, בשבועות האחרונים היו נבואות להתרסקות מיידית. התקוות מוצדקות. הממשלה חיה על זמן שאול, אך ייתכן שבאופוזיציה ממהרים מדי.

תהליכים פוליטיים אינם מבשילים ביום אחד. אמנם אפשר לתאר את אובדן הרוב הקואליציוני בכנסת והתהליכים האחרים כמפץ גדול, אבל בין זה לבין היום שבו "הכוכבים יסתדרו", דרוש זמן. החיפזון, כידוע, מהשטן. כשמדובר בפירוק הממשלה, החיפזון הזה יוצר קרקע פורייה לטעויות מיותרות, ולתשלום מחירים מופקעים על סחורה שתוקפה עומד לפוג.

ממשלת הימין הבאה תתמקד בזהותה היהודית של המדינה ובשינוי מקיף במערכות אכיפת החוק והמשפט. במסגרת מאמצי האופוזיציה נערכים מגעים עם אנשי גדעון סער ועם איילת שקד. גם אם שניהם יוכלו לדלג על מוקשים גדולים כמו סוגיית זהות ראש הממשלה, שריונים וג'ובים, שקד וסער מעמידים תנאים בתחום הרגיש ביותר לגוש הימין: הטיפול במערכת המשפט.

סער ושקד מגוננים על המערכת. במידה רבה הם שבויים אידיאולוגית שלה. הם מבקשים לקבל לעצמם את האחריות לתחום המשפט גם בעתיד. המטרה אינה תיקון המערכת אלא המשך פריסת כיפת ברזל מעליה, שמא יחשוב מישהו לנסות ולאזן את בתי המשפט, את הפרקליטות ואת מערכת אכיפת החוק שיצאו לחלוטין מאיזון, חזרה למקומם החוקי והמקורי.

זוהי דרישה כמעט חצופה שעולה רק בחסות חלקים באופוזיציה, שמתנהלים כמו פיל בחנות חרסינה. יש שיגידו שמדובר בנאיביות לנוכח שני פוליטיקאים שערכם מצטמק מיום ליום. בכל זאת, השרים סער ושקד נלחמים לשרוד בפוליטיקה בה במידה שהם נאבקים למען האוליגרכיה המשפטית.

2 ראש הממשלה נפתלי בנט למד השבוע שהוא כלל לא הקפטן האמיתי של הספינה הממשלתית הטובעת. באקווריום לא יושב רה"מ. במסגרת הכניעה שלו ליאיר לפיד, נטל האחרון את כלל הסמכויות של התפקיד, והשאיר רק את הכיבודים.

לפיד ומנסור עבאס המחישו את התערערות מעמדו של בנט. התמונה התבהרה במו"מ המתרפס מול רע"מ, שם דרשו כי מעתה התנהלותם תהיה מול לפיד. עד כה השותפות הקואליציוניות השלו את בנט שהוא המנהיג האמיתי. השבוע פוצץ עבאס את בועת האשליה.

מנייתו הפוליטית של בנט שחוקה עד עפר. עד לאחרונה היה נראה שדרכו סלולה למקום השני או השלישי ברשימת יש עתיד בבחירות הבאות. אולם אז הגיעו הפרסומים על המצודה שבנה לעצמו ברעננה, וחגיגת הקולינריה שערך בביתו על חשבון המדינה. כך הוא הפך רדיואקטיבי עבור כל המערכת. ללפיד אין צורך בפוליטיקאי ללא קהל, ללא מעמד וללא מפלגה. הוא בעיקר בונה על נאמנות, דבר שמתברר שבנט לא ידע לספק.

בשבוע שעבר נפגש מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, חובש הכיפה ויו"ר ימינה, עם האסטרטג הפוליטי אהרון שביב. הוא ויתר על קהלו מהימין. בנט עורך מחקר פוליטי סביב השאלה כיצד יוכל לבנות בייס חדש ממאגר קולות ממחנה המרכז־שמאל, ובעיקר מלפיד, גנץ וסער. השבוע תדרכו מקורביו כי ראש הממשלה לא יופקר כמו רבין. המסר לשמאל ברור: צדקתם, זה אנחנו רצחנו את רבין, הימין האלים והמסית.

בנט סולל נתיב נוסף ומסוכן. בשבוע שעבר לחץ רה"מ לצאת למבצע צבאי. נראה כי מטרתו היא לחץ על רע"מ לפרוש מהממשלה, וכך להישאר כראש ממשלת מעבר עד הבחירות. גורמי הביטחון התנגדו בתוקף למהלך, וראו בו שימוש צבאי לצורכי בחירות. פזיזותו של בנט גם גרמה למתיחות קשה עם לפיד. אנשים המקורבים לאירועים גם מציינים שהמילים "מהלך באיראן" נשמעו לאחרונה בסביבת ראש הממשלה.

3 בנט מבין את מצבו ואת העובדה שגודל הקשית כן קובע. במקרה של בחירות, תופנה קשית גדולה כזו מכיוון יש עתיד לכיוונו, ויכולתו להגיב מוגבלת ביותר. נוסף על כך, רשת הביטחון של המשותפת יצרה מציאות שבה בפעם הראשונה הממשלה תלויה בהצבעות שלה לעצם קיומה. המסקנה מכך היא שתהליך הגסיסה של ממשלת בנט־לפיד יארך יותר זמן.

עם זאת, הקואליציה החדשה מקרבת את המדינה היהודית לחזון של מדינת כל אזרחיה. רק חלחול ההבנה הזו לציבור, לכנסת ולממשלה, או אירוע חיצוני שיחדד את ניגודי הדעות בין סיעות הקואליציה, יביאו לפירוקה. על רקע זה, ממשלה חלופית בכנסת לא נראית באופק, ורק בחירות חדשות יביאו שינוי. זה יקרה בלי לשלם מחירים. זה יקרה כי אין בציבור תמיכה בסוף חזונה של המדינה היהודית.